הכירו את ההפרעה שתכבה לכם את הדמיון: א-פנטזיה

אד קטמול הבין לראשונה שהוא שונה מאחרים, כשניסה לעשות מדיטציה טיבטית והמדריך הורה לו לדמיין את השמיים. אחרי שבוע של ניסיונות שבהם הוא לא ראה כלום, אד בירר מה המצב אצל חברים ונדהם לגלות שהם רואים את השמים בעיני רוחם בקלות. הוא הגדיר את מצבו כעיוורון מנטלי - "blind mind's eye". מפתיע מאוד בהתחשב בעובדה שהאיש הוא מייסד שותף של לא אחרת מאשר חברת סרטי האנימציה Pixar!


המונח א-פנטזיה נטבע רק ב-2015 והמחקר סביבו החל לקבל תאוצה רק בשנים האחרונות, כשיותר ויותר אנשים החלו לדבר בגלוי על העובדה שהם לא מדמיינים כלום. ממש שום דבר. א-פנטזיה הוא מצב מולד או נרכש כתוצאה מפגיעה מוחית. אחד מהמחקרים המקיפים שנעשו על אוכלוסיה כזו¹ מצא שלאנשים א-פנטסטיים קשה להיזכר באופן עשיר וחי באירועי עבר, והם גם לא מדמיינים בפירוט תסריטים עתידיים אפשריים. א-פנטסטיים גם הרבה פחות חולמים בהקיץ או בלילה וכשהם עושים זאת החלומות שלהם דלים יחסית. כשמבקשים מאנשים עם ההפרעה הזו לדמיין משהו, הם יצליחו במקרה הטוב לענות על שאלות לגביו, אבל לא לראותו באופן בהיר וברור מול עיניהם.


החוקרים חשבו שהיעדר היכולת לדמיון מנטלי אולי יגן על אנשים אלו מפני סימפטומים של פוסט-טראומה, בהם פלאשבקים או תמונות מאירוע טראומטי מתפרצים ללא הזמנה לתודעה, אבל לא מצאו אינדיקציה לכך. עם זאת, החוקרים מסיקים שכל תפקוד קוגניטיבי שמערב רכיב ויזואלי יהיה מופחת אצל אנשים אלו וזה עשוי להעיד על דפוס שונה של קוגניציה וייצוגים פנימיים.



מחקרי fMRI מצאו שאותם אזורי מוח פעילים גם כשאנו נזכרים באירועי עבר, גם כשאנו חושבים בפירוט על אירוע עתידי, וגם כשאנו בונים סצינה כלשהי בדמיון או מנסים להבין מה אדם אחר חושב²־³. אחד המבנים שתומכים ביכולות הללו הוא ההיפוקמפוס, המפורסם כאיבר במוח האחראי על זכרון. אז איך הזכרון של א-פנטסטיים?


במחקר שביקש לבדוק את הזכרון המרחבי של אנשים עם ההפרעה, הראו לנבדקים תמונות של חדרים ואז ביקשו מהם לצייר אותם מהזכרון⁴. התוצאות הראו שהא-פנטסטיים הפיקו ציורים דלים ופשוטים, ביחס לקבוצת הביקורת. מעברך לכך, בחלק מהפעמים במקום לצייר אובייקט הם כתבו את שמו, מה שמעיד על הסתמכות על קידוד סמנטי ולא ויזואלי. נבדקים עם דמיון בריא ציירו את הפרטים המרכזיים בכל חדר ולפעמים הגדילו לעשות והוסיפו טאצ' עיצובי של צבע הפריטים. חשוב לציין שחסרי הדמיון אמנם זכרו פחות, אך גם טעו פחות: רמת הדיוק של הא-פנטסטיים במיקום הרהיטים בחדר הייתה גבוהה מזו של נבדקים בריאים והם כמעט ולא זכרו חפצים שלא הופיעו בתמונות המקוריות. כלומר הם היו די מוגנים מזכרונות שווא (false memories) בהשוואה לנבדקים בריאים. צוות המחקר הסיק שאנשים עם א-פנטזיה הם בעלי ליקוי בדמיון החזותי (visual imagery), אך יש להם זכרון מרחבי תקין.


במחקר אחר⁵ נבדקים עם א-פנטזיה הראו, כצפוי, ליקוי בכל המדדים של דמיון אובייקטים, אך לא הראו ליקוי בשימוש הספונטני שלהם בדמיון מרחבי. סוג הדמיון הזה משמש אותנו למשל כשאנו ניצבים בפני הבעיה הקשה של מציאת קופסא בגודל המתאים בדיוק לכמות האוכל שנותר בסיר.


קבוצת מחקר אחרת בדקה את ההשערה שההפרעה קשורה בכלל לתפיסה. בפרדיגמה של יריבות עינית, בה מוצג לכל עין גירוי שונה, נבדקים בריאים מראים אפקט הטרמה (priming). גם כאשר הגירוי שהוצג לא נקלט במודעות, הוא מזרז את התגובה לגירוי אחר שקשור אליו. הנבדקים חסרי הדמיון לא הראו את האפקט הזה. מסקנת החוקרים הייתה שמקור הא-פנטזיה קשור בעיבוד תפיסתי ולא במטא-קוגניציה או חוסר יכולת לאינטרוספקציה⁶.


למה עוד חוסר הדמיון המשווע הזה קשור? במחקר fMRI נמצא שלנבדקים א-פנטסטיים יש קישוריות פונקציונלית נמוכה בין הקורטקס הפרה-פרונטלי והקורטקס הויזואלי. כלומר התקשורת בין האזור "הרואה" במוח לבין האונה הקדמית ברשת המופעלת בזמן מנוחה הייתה נמוכה אצל נבדקים אלו, מה שמתאים לדיווחים שלהם על כך שהם נוטים פחות לנדוד לדמיונות וחלומות בהקיץ⁷.


עדויות אחרות⁸ מצאו קשר בין א-פנטזיה ופרוספגנוזיה, חוסר יכולת לזהות פנים. פרוספגנוזיה מקושרת לאיזור ספציפי במוח הנמצא באונה הטמפורלית והוא חלק ממסלול זיהוי האובייקטים במוח (מסלול ה-what). נמצא שא-פנטסטיים יכולים לזהות פנים של אנשים, אך לא לדמיין אותם. בקרב נבדקי המחקר הזה⁹ נמצאה קורלציה בין א-פנטזיה ועיסוק במקצועות מתמטיים ומדעיים. כמה מהנבדקים היו עם אבחנה של אוטיזם, שהיא עצמה מאופיינת לעיתים בליקוי בזכרון אוטוביוגרפי.


נראה שאפשר לחיות חיים מלאים גם בלי דמיון ויזואלי. בקצה השני של הסקאלה - הפוך מהיעדר דמיון ויזואלי, נמצא דמיון חי וממשי כמו תפיסה ויזואלית, המאפיין הזיות. המחקר על הקשר בין שני הקצוות האלו, על התפקיד של הדמיון, ועל הפרעה א-פנטסטית עדיין בתחילתו. קשה לדמיין (אולי בכלל בלתי אפשרי?) מה עוד יתגלה לנו בהמשך הדרך.


מקורות:

  1. Dawes, A. J., Keogh, R., Andrillon, T., & Pearson, J. (2020). A cognitive profile of multi-sensory imagery, memory and dreaming in aphantasia. Scientific reports, 10(1), 1-10.

  2. Buckner, R. L., & Carroll, D. C. (2007). Self-projection and the brain. Trends in Cognitive Sciences, 11(2), 49–57. https://doi.org/10.1016/j.tics.2006.11.004

  3. Spreng, R. N., & Grady, C. L. (2010). Patterns of brain activity supporting autobiographical memory, prospection, and theory of mind, and their relationship to the default mode network. Journal of Cognitive Neuroscience, 22(6), 1112–1123. https://doi.org/10.1162/jocn.2009.21282

  4. Bainbridge, W. A., Pounder, Z., Eardley, A. F., & Baker, C. I. (2019). Quantifying Aphantasia through drawing: Those without visual imagery show deficits in object but not spatial memory. BioRxiv, 865576.

  5. Keogh, R., & Pearson, J. (2018). The blind mind: No sensory visual imagery in aphantasia. Cortex, 105, 53-60.

  6. Keogh, R., & Pearson, J. (2018). The blind mind: No sensory visual imagery in aphantasia. Cortex, 105, 53-60.

  7. Milton, F., Fulford, J., Dance, C., Gaddum, J., Heuerman-Williamson, B., Jones, K., ... & Zeman, A. (2020). Behavioral and neural signatures of visual imagery vividness extremes: Aphantasia vs. Hyperphantasia. https://psyarxiv.com/j2zpn/

  8. Zeman, A., Dewar, M., & Della Sala, S. (2016). Reflections on aphantasia. Cortex, 74, 336-337.

  9. Lind, S. E., Williams, D. M., Bowler, D. M., & Peel, A. (2014). Episodic memory and episodic future thinking impairments in high-functioning autism spectrum disorder: An underlying difficulty with scene construction or self-projection? Neuropsychology, 28(1), 55–67. https://doi.org/10.1037/neu0000005

תמונה: Image: © kevron2001/ Dollar Photo Club

יעל עמית, סטודנטית לתואר 2 בקוגניציה בבן-גוריון, חוקרת את הקשר בין זכרון לאמפתיה, מתעניינת במוח ובפסיכולוגיה וחובבת כתיבה.

179 views0 comments