למדתי קוגניציה והיום אני מנתח נתוני EEG (דאטה אנליסט)

היי, אני מיכאל, בן 26, דאטה אנליסט בחברת הסטארט-אפ Innereye, מאז אוקטובר 2019. אנחנו מקליטים את הפעילות המוחית באמצעות EEG ומנתחים את המידע עם בינה מלאכותית, בין השאר עובדים על פיתוח מדד לקשב.

תואר ראשון: קוגניציה ופסיכולוגיה עם חטיבה במדעי העצב, אוניברסיטת בן גוריון.

הלכתי ללמוד פסיכולוגיה כי רציתי להיות פסיכולוג ולטפל באנשים, ובחרתי קוגניציה רק כי הייתי צריך לקחת עוד מחלקה. במהלך התואר הרגשתי שהתיאוריות הפסיכולוגיות לא משכנעות אותי, כי מאוד קשה להוכיח אותן. לכן קצת איבדתי עניין בנושא. בשנה ב' עשיתי מחקר מודרך והפרוייקט שלי היה ניתוח נתוני EEG, שם הייתי צריך ללמוד R ומטלב, והבנתי שהפן החישובי ממש מדבר אליי. אז משם והלאה לקחתי קורסים נוספים כדי לשפר את היכולות והידע שלי בתחום הזה.

בהתחלה הלימודים היו לי מאוד קשים. בשנה א' לא ידעתי עברית כל כך טוב, בהחלט לא ברמה אקדמית. אבל בשנה ב' הכל התחיל לזרום יותר, מצאתי את השיטה הנכונה ללמוד למבחנים, ולמרות שהלימודים היו עמוסים יותר, היו לי כלים להתמודד עם הלחץ. כמו שכתבתי, התחלתי לבחור קורסים שממש עניינו אותי אז לא כאב לי להשקיע יותר מאמץ עבורם. חוץ מזה, בבן גוריון יש המון מה לעשות - השתתפתי בכמה מלגות, פרויקט מחקר, ותמיד היו דברים כייפים לעשות (לכו לבריכה!) עם זאת אין בי געגועים לעוגיות של כפיות. וכן, היה לי כרטיס קפה בדיילי, אז מה?!

תואר שני: מדעי המוח הקליניים (Clinical Neuroscience), אוניברסיטת UCL, לונדון.

הלימודים עסקו בעיקר במחלות נוירולוגיות והתרכזו במיוחד בדמנציה. בתזה שלי חקרתי שיטות סטטיטיות לאיתור מפה נוירואנטומית תפקודית - "אזור X במוח עושה Y". ניתחתי יותר מ-1300 סריקות MRI עם פגיעות כדי להראות שהשיטות בהן משתמשים היום לא עובדות.

יחסית לתואר הראשון הלימודים היו לי קלים. בתואר הראשון דרשו מאיתנו להחזיק ממוצע של 85 בקוגניציה. האמת - כשמבינים שבבריטניה 70 זה נחשב הצטיינות, פתאום יש קצת רוגע. אגב בבריטניה יש שיטה מצוינת ללמידה: אין שם תקופת מבחנים. הלימודים הם מתמשכים וכל כמה שבועות יש מבחן. זה עובד הרבה יותר טוב, תאמינו לי. לונדון היא עיר ממש מהממת אבל חייבים לבוא עם הרבה כסף כי כל אפצ'י עולה 5 GBP. אבל היי, נתנו לנו יין חינם לערבי סרט מחלקתיים!

במהלך שנות הלימודים בהחלט רכשתי כלים טכניים. לא ידעתי ולא התכוונתי לתכנת, ובזכות הקורסים אני עובד בתחום ומשתמש בכלים האלו. שלא נדבר על זה שעבודה בעיבוד EEG גם ממש עזר לי מן הסתם, לעבד באופן מתקדם יותר... אותות EEG! אני גם מרגיש שההתנסות בתזה נתנה לי חשיבה ביקורתית יותר - להבין למשל, שערך P בשמיים לא אומר כלום אם הדאטא לא טוב או שהשיטה לא תקינה. עוד תובנה שאולי תישמע קצת פסימית: המטרה של הרבה מבחנים בתואר היא לבחון אם הבנת את המרצה, ולא אם הבנת את כל החומר. אמנם לדעתי זה עצוב שזה כך, אך זה טבע האנושות ולמדתי מזה. בסופו של יום כשאני נפגש עם לקוח, או מסביר עבודה שעשיתי לקולגה, המטרה היא להעביר את המידע הרלוונטי אליהם בצורה שהם יכולים להבין.

לסיכום, באופן כללי בתור סטודנט יש אווירה פתוחה וכיפית, וזה משהו שמורגש במיוחד בבן גוריון. בעיניי זה יתרון שיש לך הרבה אפשרויות לממן את המגורים ואת התואר, הרבה אפשרויות בחירה בקורסים, וכמובן פגשתי המון חבר'ה מכל מיני הקשרים. אבל צריך לקחת בחשבון שהאקדמיה מלמדת אותך להיכנס לאקדמיה. בגלל זה "רק" תואר זה לא מספיק, וכדאי כבר במהלך הלימודים למצוא כיוון ולהתמקד בו. ברור שדברים ישתנו - אני התחלתי עם רצון להיות פסיכולוג והיום אני בהייטק, אבל כדאי להתחיל לחשוב על הקריירה כבר בתור סטודנט. אני ממליץ בחום לכל אחד לחפש באופן אקטיבי מה מעניין אתכם - אם זה פרוייקט, קורס, מעבדה, להקים יוזמה - ותעשו זאת. גם אם תכשלו, זה באמת לא משנה, כי רכשתם ניסיון וכלים.

הקריירה שלי התחילה עם העבודה הנוכחית. הגעתי לעבודה בדרך די מפתיעה - לינק