רפואה היפרברית (Hyperbaric Oxygen Therapy) ובמילים אחרות, תא לחץ, הוא טיפול שבו מטופלים נמצאים בתוך תא בלחץ גבוה ונושמים דרך מסיכה אוויר שמכיל 100% חמצן. תא הלחץ גורם לעלייה במולקולות החמצן המתמוססות ברקמות. השימוש הנפוץ בטיפולים אלו הוא במקרים של תאונות צלילה, פצעים שלא החלימו בטיפולים קונבנציונליים, פגיעות הקשורות להקרנות ועוד. בשנים האחרונות משתמשים בטיפולים אלו גם כדי לטפל בהפרעות נפשיות, בכאבים כרוניים, באוטיזם ובכדי לשקם יכולות קוגניטיביות לאחר פגיעות מוחיות.
איך ריכוז גבוה של חמצן יכול לשקם פגיעה מוחית? מחקרים הראו כי סדרה של טיפולים יום-יומיים בתא לחץ עשויה ליצור תהליכים של פלסטיות מוחית בקרב אנשים שעברו פגיעה, גם שנים רבות לאחר מכן¹. ההשפעה של תא הלחץ על המוח עשויה להתרחש דרך מנגנונים רבים, כמו עלייה בצפיפות כלי הדם², ויסות הלחץ התוך-גולגולתי, הפעלה של תעלות יונים שגורמות להאטת המוות התאי³ ועוד.
דיוויד (שם בדוי), כיום בן 50, שחקן פוטבול לשעבר בליגת הפוטבול הלאומית, הגיע לטיפול בתא לחץ לאחר שעבר מספר זעזועי מוח במהלך המשחקים.
בתחילת הקריירה שלו, דיוויד אושפז לראשונה עם פגיעה מוחית טראומטית לאחר שאיבד את הכרתו במהלך היתקלות במשחק פוטבול. לאורך השנים שלאחר הפגיעה הוא המשיך לחוות מספר זעזועי מוח מינוריים. כ-5 שנים לאחר אשפוזו הראשון, דיוויד חווה פגיעה נוספת במהלך משחק של הליגה ואיבד את הכרתו בשנית. לאחר שהכרתו שבה אליו, הצליח דיוויד לסיים את המשחק, אך בקושי רב, בעיקר בעזרת מלחי הרחה שעזרו לו לחזור להכרתו שוב ושוב. אשתו סיפרה שכאשר חזר לביתו, היא הבינה כי הוא כלל לא זכר שהוא נפגע בראשו, ויתרה מכך, הוא לא זכר כי הוא השתתף במשחק!
דיוויד חזר לשחק יום לאחר הפגיעה והמשיך לשחק בליגה מספר שנים לאחר מכן, עד שפרש עקב דאגתה של אשתו לבריאותו. דיוויד חי מספר שנים חיי פנסיה שגרתיים ונטולי פציעות, עד אשר הגיע לבית החולים בעקבות מספר סימפטומים מדאיגים. במשך מספר שבועות הוא הרגיש כאבי ראש עזים, הקאות מרובות, קשיים בהליכה והידרדרות ביכולות הקוגניטיביות. במיון גילו כי הוא פיתח הידרוצפלוס (הצטברות של הנוזל המוחי בחדרי ותאי המוח), כנראה עקב הפגיעות המוחיות הרבות, ועבר מספר ניתוחי חירום להתקנת צינורית המנקזת את הנוזל העודף.
לאחר שמצבו התייצב, דיוויד הרגיש כי היכולות הקוגניטיביות שלו לא השתקמו. הוא הרגיש שהוא מתקשה לזכור מידע חדש ולשלוף מידע קיים וכי תהליכי החשיבה שלו איטיים מאוד. בנוסף, הוא היה מתעצבן בקלות ומתקשה לעצור את עצמו מלומר כל מה שעולה על רוחו. בעידודם של בני משפחתו, דיוויד הגיע למרפאה המטפלת בפגיעות מוחיות בעזרת תא לחץ בקליפורניה. הוא החל סדרה של 40 טיפולים יום-יומיים בתא הלחץ, כאשר כל טיפול נמשך בין 40 ל-60 דקות. לפני תחילת הטיפולים ובסופם, הוא עבר סקירה קוגניטיבית מקיפה והדמיה מוחית תפקודית בעזרת מכשיר SPECT.
לפני הטיפולים, דיוויד הראה ליקויים במבחני זיכרון ואינהיביציה, קושי בעיבוד מידע וזמני תגובה ארוכים יחסית. בסיום סדרת הטיפולים, ההדמיה המוחית הראתה שיפור כללי בזרימת הדם במוח. בהתאמה, דיוויד הציג שיפור משמעותי כמעט בכל המבחנים ודיווח על תחושת שליטה טובה יותר באמוציות ובהתנהגות. כיוון שדיוויד לא עבר את הבדיקות הללו לפני הפגיעה הראשונה שלו, לא ניתן לדעת האם הוא חזר לתפקודו המקורי, אך אין ספק שהטיפולים עזרו לו לחזור ולהתנהל בעולם באופן עצמאי וללא עזרים כלשהם.
סיפורו של דיוויד הוא לא יחיד במינו ואינו נדיר. ככל שעובר הזמן, מתפרסמים מחקרים רבים וצצים סיפורים נוספים המציגים את יעילותה ותרומתה של הרפואה ההיפרברית לטיפול ושיקום פגיעות מוחיות. עם זאת, למרות שנצבר ידע רב על הנושא, עדיין נדרש מחקר רב כדי להבין לעומק את המנגנונים המוחיים המושפעים מהתהליך, ומדוע ישנם מקרים קליניים אשר אינם מושפעים מהטיפולים.
הסיפור שמובא בכתבה מבוסס על תיאור מקרה אמיתי⁴.
מקורות:
Boussi-Gross, R., Golan, H., Volkov, O., Bechor, Y., Hoofien, D., Schnaider Beeri, M., ... & Efrati, S. (2015). Improvement of memory impairments in poststroke patients by hyperbaric oxygen therapy. Neuropsychology, 29(4), 610.
Harch, P. G., Kriedt, C., Van Meter, K. W., & Sutherland, R. J. (2007). Hyperbaric oxygen therapy improves spatial learning and memory in a rat model of chronic traumatic brain injury. Brain research, 1174, 120-129.
Matchett, G. A., Martin, R. D., & Zhang, J. H. (2009). Hyperbaric oxygen therapy and cerebral ischemia: neuroprotective mechanisms. Neurological Research, 31(2), 114-121.
Stoller, K. P. (2011). Hyperbaric oxygen therapy (1.5 ATA) in treating sports related TBI/CTE: two case reports. Medical gas research, 1(1), 1-6.
נטע ויצמן היא סטודנטית במסלול הישיר לדוקטורט בנוירופסיכולוגיה קלינית, אוניברסיטת חיפה.