גראדיינט עולה: ראיון עם אורי אליאבייב, ראש קהילת בינה מלאכותית
בשקט בשקט, אורי אליאבייב משנה את שדה הבינה המלאכותית בישראל. הוא הקים את קהילת MDLI המפורסמת וגם עוסק בחיבורים של אלמנטים שונים באקוסיסטם הישראלי ומחוצה לו. כל זה נעשה תוך כדי הקמת משפחה וללא תואר ראשון. מרשים, לא?
קוראים לי אורי אליאבייב ויש לי שני כובעים. אני מייעץ בתחום Machine Learning (למידת מכונה, ML) ו-Artificial Intelligence (בינה מלאכותית, AI), בדרך כלל מול חברות גדולות או משרדים ממשלתיים ששמעו על היכולות של הטכנולוגיה, התלהבו, אבל לא בהכרח יודעות איך לעשות את זה. הכובע השני, שהפך להיות חלק גדול מהחיים שלי, הוא הקהילה שהקמתי לפני ארבע וחצי שנים - Machine & Deep Learning Israel. ממש לאחרונה חצינו את הרף של עשרים אלף איש בקבוצה והפכנו להיות הקבוצה הטכנית הטכנולוגית הפעילה הכי גדולה בארץ.
עבדת כיועץ AI ועל הדרך פתחת קהילה?
אני תמיד צוחק שזה הסוד האפל שלי, אבל הדברים התחילו ההפך. לפני ארבע וחצי שנים לא היה לי שום רקע ב-AI. הייתי בהרצאה על Deep Learning (למידה עמוקה, DL) של אדן שוחט, אחד מהמשקיעים הרציניים בארץ. ההרצאה היתה מרתקת ולאחריה שאלתי את עצמי איך אני יכול לדאוג שאהיה בקיא בתחום. ואז חשבתי להקים קבוצה בפייסבוק, כי זה גורם למחויבות ליצירת תוכן. וככה זה התחיל.
מה משך אותך בהרצאה?
תחום ה-AI הוא מאוד מרתק, ומרבית העבודה בו עתידנית ופורצת דרך. כשאתה מתמודד עם פן שהוא בלתי נודע, כשאתה כמו חוקר עם פנס בתוך מערה, אני חושב שזה מה שהדליק אותי והדליק עוד הרבה אנשים.
מה הרקע שלך?
התחלתי ללמוד מדעי המחשב בבן גוריון. השנה הראשונה היתה כישלון טוטלי. בשנה השנייה חזרתי על כל הקורסים שלא עברתי והצלחתי בהם, כדי להוכיח לעצמי שאני לא עוזב כי נכשלתי. יכולתי לסיים את התואר ולהיות מפתח בינוני, אבל היה לי חשוב להתעסק בדברים שאני כישרוני בהם, להיות ב-Top 5 של התחום. לכן פרשתי מהלימודים. למזלי, וזה צחוק הגורל, כל הקורסים שלמדתי בשנתיים הראשונות של התואר, עזרו לי להבין את התחום של בינה מלאכותית יותר טוב. חדוו"א, הסתברות, תכנות, אני מרגיש שלקחתי את החלקים החשובים. החלטתי לחזור למרכז ולהתעסק בדברים שאני טוב בהם. המשכתי לעבוד בתור בלוגר טכנולוגי ואז הקהילה קמה. בשנים האחרונות הייתי מנהל מוצר.
אתה ממליץ לסטודנטים עם ציונים בינוניים לפרוש מהלימודים?
אני ממליץ לאנשים לבדוק במה הם כישרוניים, אבל אני כמעט ולא ממליץ לאנשים לעזוב את הלימודים. המסלול שאני עשיתי לא מתאים לכולם. אני סללתי לעצמי את הדרך, וזה לא קל, זה דורש עבודה קשה והרבה ויתורים.
איך הניסיון שלך עזר לך להקים את הקהילה?
בדיעבד הבנתי שהיה לי את הכישרון לספר, לקחת רעיון מופשט ולהסביר אותו בגובה העיניים. עם השילוב של הרקע ממדמ"ח, נוצר זרם הגיוני להקים את הקבוצה. השתמשתי בכלים ובכישורים שלי מעולם הכתיבה כדי ליצור בקהילה חיים.
מה החזון שלך ביחס לקהילה?
ברמה הטקטית אני רוצה להתרחב וליצור צוות עובדים שיעזור לי באופרציה. ברמה האסטרטגית, מטרת העל היא להקים ארגון שיהיה הגורם המתכלל של התחום הזה בארץ, וגם המגדלור כלפי חוץ. זה כבר קורה היום באופן טבעי, ואני מאוד רוצה למסד את זה. אני רוצה שאנחנו נהיה כמו רשות החדשנות, אבל רק בקטנה ל-AI.
איך זה שאתה לבד בניהול?
אני לא בדיוק לבד, יש שלושה אדמינים שעוזרים לי בתפעול של הקבוצה (ניר בן צבי, ערן פז וגיל לוי). הם גם השותפים שלי לקורס ההתנדבותי שאנחנו מעבירים. אבל להוציא את זה, מרבית הדברים אני עושה לבד. למה זה ככה? לפעמים קשה לי לשחרר, אני מודה ולא מסתיר את זה. מעבר לזה, יש הרבה אנשים טובים בקהילה שהיו מאוד שמחים להתנדב, ואני לא מרגיש שאני יכול לדרוש מהם את רמת הזמינות והפניות שנדרשת כדי להיות מחוייבים לתהליך. לא נעים לי לסנג'ר אנשים. יכול להיות שהמתח הזה הוא רק בראש שלי.
איזה ערך הקהילה מביאה לעשרים אלף האנשים שנמצאים בה?
אני אתחיל בערך הלא טריוויאלי, הקהילה מביאה תחושת שייכות. זה לא כמו stack overflow שאתה זורק שאלה והולך, כאן אנשים מכירים אחד את השני ויש לנו בדיחות פנימיות. אנשים רוצים להרגיש חלק מהקהילה, לפרסם בה. הערך השני והברור מאליו הוא הרמה הטכנית המאוד גבוהה של הקהילה. אנחנו מנהלים את הקבוצה ביד מאוד קשוחה. התוכן מוקפד, אין פה ספאם, אנחנו אוכפים את זה.
ואנשים מעריכים את הניהול של הקהילה?
אנשים מאוד צמאים לאיכות, ומרגישים את הרמה הטכנית הגבוהה. אבל בתור מנהל יש גם פידבקים שליליים. השיא היה כשמישהו שאני לא מכיר איים עליי במסנג'ר בגלל שמחקתי לו פוסט. לפעמים אנשים לוקחים את זה קשה ומתעצבנים.
איך המשפחה שלך מגיבה לעיסוק שלך?
קהילה בסדר גודל כזה מצריכה הרבה הקרבות, זה משהו שלא דיברתי עליו עם אף אחד עד כה. קודם כל זה הוצאות כספיות, אבל גם דברים יותר פשוטים. כשאשתי הייתה בהריון מתקדם הייתי צריך לנסוע כל יום רביעי לקורס ההתנדבותי. הקרבות משפחתיות הן בלתי נמנעות. אבל אשתי תומכת בי ושמחה שאני מגשים את עצמי, גם הערך של הנתינה זה משהו שהוא מאוד חשוב לנו. אחוז גדול מהשעות שלי בשבוע מוקצה לניהול הקהילה, וזה אומר שאני פחות עובד. זה אף פעם לא היה אישיו, אבל תמיד יש את המתח הזה. מחר יכולה לבוא קורונה ומבטלים חסויות. המחיר הגדול הוא להיעדר בשעות הערב, כשיש את המקלחות והזמנים החשובים עם הילד.
עוד נושא שהוא אפילו יותר מורכב, זה הצורך הכמעט אובסיסיבי שלי לראות שהכל בסדר, תמיד לשלוח את היד לטלפון. יש לי אחריות על לא מעט אנשים, אז זה מצריך זמינות יותר גבוהה. זה לפעמים יוצר חיכוך במשפחה. אני לא בעד לשים את האתגרים בקדמת הבמה, אבל המחירים האלה שוחקים וגם מקשים על העשייה. מצד שני הקבוצה שינתה לי את החיים, החלקים הרעים הם נדבך מאוד קטן. אני עושה דברים שלא חלמתי שאעשה.
יש השפעה גדולה למה שאתה עושה.
מישהו ביקש ממני לצרף שני חבר'ה לקבוצה. הוא אמר לי 'יש להם פרופיל פייסבוק שנפתח לפני יום, אין להם תמונה, אבל תכניס אותם'. אנחנו לא מאשרים אנשים כאלה, זה הכי פייק בעולם. אז הוא סיפר לי שהם זוג חרדים שפתחו פייסבוק רק כדי להצטרף לקבוצה. יש כל מיני סיפורים שגרמו לי להבין איך אנשים הצליחו לעשות שינוי בחיים שלהם, איך הקהילה פתחה להם דלתות, איך הכירו אנשים. זה מה שמביא לי את האנרגיות להתמודד. אתה רואה שבנאדם הצליח למצוא עבודה בזכותך - זה פסיכי! זה מעיף אותי. פתאום אני מבין עד כמה זה לא רק אני יושב בחדר שלי וכותב, אלא שיש קהילה שלמה ביחד איתי.
איך קרה המעבר מקבוצת פייסבוק לקהילה שהיא מֵעֵבֶר, עם קורס ומפגשים?
בשלב מסויים הבנתי שיש עליי אחריות גדולה. זה מנדט שהבאתי לעצמי, כן? לא קיבלתי את זה מאף אחד. הרגשתי שיש לי סוג של שליחות. כשהקהילה היתה בת שנה וחצי התחלנו לעשות את דו"ח השכר השנתי. כמה נשים כבר סיפרו לי שהן לקחו את הדו"ח הזה ובאמצעותו ביקשו העלאה בשכר. איזה זכות גדולה יש לי שהדברים שאני עושה עוזרים לאנשים. אני מבסוט גם על האמון שניתן בי. אני כל פעם מזכיר לעצמי שאני לא מגיע מתוך התחום, לפני חמש שנים אף אחד לא שמע עליי. אני חושב שזה גם מה שיפה בקהילה. מאוד אימצו אותי, חיבקו, ולא אמרו 'אתה לא משלנו'.
מה השאיפות שלך מהתחום?
אני רוצה לקדם את תחום ה-AI בארץ ולעשות אותו ליותר טוב, יותר נגיש, יותר מכיל ויותר מגוון. לדוגמא אנחנו מקפידים שבקורס ההתנדבותי ישתתפו חצי גברים וחצי נשים. לצערי נשים לא תמיד לוקחות חלק פעיל בשיח בקבוצה, וזה קצת כואב לי. אם תראי דיונים, מישהו אומר 'לא עובד לי המה-שמו, מה לעשות?' מרבית התשובות יהיו של גברים, וחבל. לפני כמה שנים זה עלה בקבוצה, ואחת מהחוקרות הסבירה 'אנחנו פה, אנחנו שומעות, אבל אנחנו עושות פחות רעש מכם, הגברים.' אני חושב שהסיבות הן חברתיות, חוסר רצון להתבלט, החשש מה יקרה אם תטעה.
היית מגדיר את עצמך כפמניסט?
זה דיון הרבה יותר בסיסי מפמניזם. בתפיסה שלי, אתה צריך להישפט על פי היכולות המקצועיות שלך. יש אצלינו המון נשים חזקות, ואני רוצה שכל אחד ואחת ירגישו בנוח לשתף, לשאול, ולענות. אני יכול להגיד לך שאני באופן נחרץ נגד אירועים בהם יש רק דוברות נשים. אני חושב שזה מעוות את המציאות, כאילו את יכולה לדבר רק אם יש עוד נשים. אגב, גברים לא מבינים שהם גם מוזמנים לאירועים האלה, ואז נוצר דיסוננס. הרי מה כל המטרה? לחשוף את הדוברות כמה שיותר. אבל הרבה פעמים גברים חושבים שהם מודרים מהרצאות כאלה. אם אתה חוקר טוב, או את חוקרת טובה, זה המקום שלך. כל מי שנמצא פה הגיע בזכות ולא בחסד.
מה המקום של הקהילה באקוסיסטם ה-AI הישראלי?
אני מחלק את האקוסיסטם לחמישה אלמנטים. יש את הקהילה מן הסתם, עליה דיברנו. יש את האקדמיה - האוניברסיטאות בארץ הן ברמה גבוהה, מוציאות הרבה מאמרים, וכמעט בכל כנס חשוב יש דובר ישראלי שמציג Best Paper. זה פאקינג מרשים. יש את המתח הזה של חוקרים שנשאבים על ידי גופים גדולים שמציעים להם שכר אסטרונומי. האלמנט השלישי הוא צבא וביטחון. גם בארץ וגם בעולם, AI הוא אחד מהתחומים בהם השוק האזרחי מוביל בפער על השוק הצבאי, החל מספריות קוד פתוח ועד לחומרה. לשמחתי יש לי את הזכות לקחת חלק בתהליכים מאחורי הקלעים כדי לקדם את התחום בארץ אצל הגופים הבטחוניים. כמובן יש את התעשייה, שמורכבת מסטארט-אפים ומחברות גדולות עם קבוצות מחקר מקומיות. האלמנט האחרון הוא הסינרגיה של כולם. התעשייה עובדת עם האקדמיה, האקדמיה עם הצבא, וכולם נפגשים איכשהו בקהילה. אני חושב שהגיע הזמן להקים ארגון ולהקפיץ את התחום כולו בכמה רמות.
לדעתך יש קשר ישיר בין ההתפתחות של קבוצת הפייסבוק לבין ההתקדמות של התחום בארץ?
זה הולך יד ביד ושזור אחד בשני, החל מהדברים הכי פשוטים. אפשר לומר בצורה מאוד בטוחה שעצם קיום הקהילה עודד לא מעט אנשים להיכנס לתחום, והאירועים שאנחנו עושים עוזרים לאנשים להשתפר. גם לוח המשרות עוזר לחברות לגייס תוך זמן יותר קצר.
מה חזק באקוסיסטם הישראלי?
יש קבוצות מחקר מטורפות בחו"ל, מרכז התחום הוא לא בארץ. אבל אין קהילה כמו שלנו. לאחרונה שלושה אנשים השיקו כלי בשם connected paper, אחד מהם אמר לי 'תשמע, אנחנו השקנו את זה פעם ראשונה בתוך הקהילה וזה התפוצץ, בארץ זה מאוד קל כי יש קהילה פסיכית וזה עף כמו אש בשדה קוצים, אבל אין קהילה דומה בחו"ל' זו אחת מהגאוות שלי, שאנחנו הראשונים ליצור כזו קהילה.
לאן ה-AI הולך להתקדם בשנים הקרובות?
אני חושב שהאתגר האמיתי הוא למסחר את הטכנולוגיות האלה. כבר היום, אם תרצי או לא, ML הוא חלק מהחיים שלנו. אם באים לבחון אם משהו הוא הייפ או באז, השאלה היא האם זה חלק מהחיים שלך. למשל את אמא שלי לא מעניין VR או IoT, זה לא נוגע אליה. אבל בינה מלאכותית זה חלק מהחיים שלה. הסרטון הבא שהיא תראה ביוטיוב, האם האימייל שהיא תקבל יגיע לספאם או לא, עוד מיליון ואחד דברים. גם רכבים אוטונומיים מתישהו יהיו, רק צריך להגיע לרמת בגרות.
מי צריך להתבגר - החברות, המוצרים או המשתמשים?
המשתמשים. מאוד סביר שהחסם יהיה בכלל חברתי ולא טכנולוגי. אם אני בא ואומר לך 'אתה עכשיו לא מקבל משכנתא כי ככה האלגוריתם אמר', אני לא בטוח שאנשים יבינו את זה. אבל זה משהו שלאט לאט ישתנה, היום כולנו מקשיבים ל-waze ושמים את מבטחינו באלגוריתם. לאט לאט זה יקרה בדברים יותר הרי גורל.
אתה צופה ש-AI יקדם את העולם למקום טוב יותר?
יש הרבה נבואות זעם לגבי השימוש ב-AI. אבל כמו שהמהפכה התעשייתית יצרה לנו את תרבות הפנאי, כך גם מהפכת ה-AI תביא רווחה גדולה יותר. הנצילות שלנו בתור בני אדם תגדל, כמו שטרקטור עוזר לחלקלאי. אני חושב שיש פער חברתי בתפיסה. מכונות לא באות להחליף אותנו, הן באות לעזור לנו. העבודה הסיזיפית תיעלם. ובהקשר הזה עם האוכל בא התיאבון, נוכל להשתמש ב-AI כדי לחקור את מאדים, להבין את הגנום האנושי. אני רוצה מאוד להאמין שכמו שידענו לנצל עד היום טכנולוגיה, והיא אפשרה לנו את הקידמה ואת השגשוג, זה גם מה שיקרה עם ה-AI.
כמובן יכול להיות שיקומו מחשבים שירצחו את כולנו, יקחו לנו את העבודות ולא נהיה רלוונטים. אבל יותר חשוב לדבר על התרחישים האופטימים, כי נוכל לכוון לשם. בכל מקרה אנחנו עוד רחוקים מזה, אלגוריתם שיודע להבדיל בין כלב לחתול לא יודע לתרגם מאנגלית לצרפתית.
לסיום, תרצה לתת טיפים לסטודנט/ית שרוצה להגיע ל-AI?
יש הרבה תוכן שחלקו אני יצרתי, לגבי איך להיכנס לתחום, איך לבנות קריירה, איך לעשות פרויקט, תואר שני כן או לא. זה קלאסי עבור אותו סטודנט דמיוני בשיחה שלנו. הדגש שאני רוצה להביא, וזה גם מה שעזר לי, הוא הבנייה של הפרסונה הדיגיטלית שלך והברנד שלך בקרב הקהילה. במיוחד בארץ כשיש כבר קהילה מגובשת ואתה יכול לזהור. הרבה פעמים אנשים שוכחים שאתה לא חייב להיות איזה גאון גדול כדי לפרסם. תשקיעו בדברים האלה. חשוב לקחת חלק בפעילות שקורית בקהילה, לראות איך אתם יכולים לעזור ולהנגיש חומר, להצטרף ליוזמות. לדוגמא קראת הרבה כדי לממש מאמר בנושא מסויים? תכתוב על זה. הרי מה האתגר? למצוא מישהו שיתן לך את הצ'אנס. אם אתה כותב, משתתף בתחרויות, מגיע לאירועים, אתה הופך להיות דמות פחות אנונימית.
יש מקום בתחום גם למי שלא מחפש/ת עבודה במחקר או אלגוריתמיקה?
אנשי פרודקט שמבינים ב-AI זה מצרך נדיר. למכור מוצרי AI זו התמחות בפני עצמה. אנשי שיווק, מנהלים, יזמים, יש מגוון מאוד רחב של משרות. המסר שלי הוא שאפשר, צריך וכדאי להתעסק בתחום של AI לא רק בזווית הטכנית. כי אם ההנהלה לא תבין מה צוות המחקר עושה - לא יתנו לו תקציב להמשיך. אם איש המכירות לא ידע למכור AI ללקוח, אם איש המרקטינג לא ידע ליצור לידים… המוצר לא יצא לפועל.
מרים דיסין בן אור היא סטודנטית לדוקטורט במדעי הקוגניציה והמוח באוניברסיטת בן גוריון, וכותבת בעמוד שטיפת מוח.