גראדיינט עולה: ראיון עם אורי אליאבייב, ראש קהילת בינה מלאכותית

בשקט בשקט, אורי אליאבייב משנה את שדה הבינה המלאכותית בישראל. הוא הקים את קהילת MDLI המפורסמת וגם עוסק בחיבורים של אלמנטים שונים באקוסיסטם הישראלי ומחוצה לו. כל זה נעשה תוך כדי הקמת משפחה וללא תואר ראשון. מרשים, לא?

קוראים לי אורי אליאבייב ויש לי שני כובעים. אני מייעץ בתחום Machine Learning (למידת מכונה, ML) ו-Artificial Intelligence (בינה מלאכותית, AI), בדרך כלל מול חברות גדולות או משרדים ממשלתיים ששמעו על היכולות של הטכנולוגיה, התלהבו, אבל לא בהכרח יודעות איך לעשות את זה. הכובע השני, שהפך להיות חלק גדול מהחיים שלי, הוא הקהילה שהקמתי לפני ארבע וחצי שנים - Machine & Deep Learning Israel. ממש לאחרונה חצינו את הרף של עשרים אלף איש בקבוצה והפכנו להיות הקבוצה הטכנית הטכנולוגית הפעילה הכי גדולה בארץ.

עבדת כיועץ AI ועל הדרך פתחת קהילה?

אני תמיד צוחק שזה הסוד האפל שלי, אבל הדברים התחילו ההפך. לפני ארבע וחצי שנים לא היה לי שום רקע ב-AI. הייתי בהרצאה על Deep Learning (למידה עמוקה, DL) של אדן שוחט, אחד מהמשקיעים הרציניים בארץ. ההרצאה היתה מרתקת ולאחריה שאלתי את עצמי איך אני יכול לדאוג שאהיה בקיא בתחום. ואז חשבתי להקים קבוצה בפייסבוק, כי זה גורם למחויבות ליצירת תוכן. וככה זה התחיל.

מה משך אותך בהרצאה?

תחום ה-AI הוא מאוד מרתק, ומרבית העבודה בו עתידנית ופורצת דרך. כשאתה מתמודד עם פן שהוא בלתי נודע, כשאתה כמו חוקר עם פנס בתוך מערה, אני חושב שזה מה שהדליק אותי והדליק עוד הרבה אנשים.

מה הרקע שלך?

התחלתי ללמוד מדעי המחשב בבן גוריון. השנה הראשונה היתה כישלון טוטלי. בשנה השנייה חזרתי על כל הקורסים שלא עברתי והצלחתי בהם, כדי להוכיח לעצמי שאני לא עוזב כי נכשלתי. יכולתי לסיים את התואר ולהיות מפתח בינוני, אבל היה לי חשוב להתעסק בדברים שאני כישרוני בהם, להיות ב-Top 5 של התחום. לכן פרשתי מהלימודים. למזלי, וזה צחוק הגורל, כל הקורסים שלמדתי בשנתיים הראשונות של התואר, עזרו לי להבין את התחום של בינה מלאכותית יותר טוב. חדוו"א, הסתברות, תכנות, אני מרגיש שלקחתי את החלקים החשובים. החלטתי לחזור למרכז ולהתעסק בדברים שאני טוב בהם. המשכתי לעבוד בתור בלוגר טכנולוגי ואז הקהילה קמה. בשנים האחרונות הייתי מנהל מוצר.

אתה ממליץ לסטודנטים עם ציונים בינוניים לפרוש מהלימודים?

אני ממליץ לאנשים לבדוק במה הם כישרוניים, אבל אני כמעט ולא ממליץ לאנשים לעזוב את הלימודים. המסלול שאני עשיתי לא מתאים לכולם. אני סללתי לעצמי את הדרך, וזה לא קל, זה דורש עבודה קשה והרבה ויתורים.

איך הניסיון שלך עזר לך להקים את הקהילה?

בדיעבד הבנתי שהיה לי את הכישרון לספר, לקחת רעיון מופשט ולהסביר אותו בגובה העיניים. עם השילוב של הרקע ממדמ"ח, נוצר זרם הגיוני להקים את הקבוצה. השתמשתי בכלים ובכישורים שלי מעולם הכתיבה כדי ליצור בקהילה חיים.

מה החזון שלך ביחס לקהילה?

ברמה הטקטית אני רוצה להתרחב וליצור צוות עובדים שיעזור לי באופרציה. ברמה האסטרטגית, מטרת העל היא להקים ארגון שיהיה הגורם המתכלל של התחום הזה בארץ, וגם המגדלור כלפי חוץ. זה כבר קורה היום באופן טבעי, ואני מאוד רוצה למסד את זה. אני רוצה שאנחנו נהיה כמו רשות החדשנות, אבל רק בקטנה ל-AI.

איך זה שאתה לבד בניהול?

אני לא בדיוק לבד, יש שלושה אדמינים שעוזרים לי בתפעול של הקבוצה (ניר בן צבי, ערן פז וגיל לוי). הם גם השותפים שלי לקורס ההתנדבותי שאנחנו מעבירים. אבל להוציא את זה, מרבית הדברים אני עושה לבד. למה זה ככה? לפעמים קשה לי לשחרר, אני מודה ולא מסתיר את זה. מעבר לזה, יש הרבה אנשים טובים בקהילה שהיו מאוד שמחים להתנדב, ואני לא מרגיש שאני יכול לדרוש מהם את רמת הזמינות והפניות שנדרשת כדי להיות מחוייבים לתהליך. לא נעים לי לסנג'ר אנשים. יכול להיות שהמתח הזה הוא רק בראש שלי.

איזה ערך הקהילה מביאה לעשרים אלף האנשים שנמצאים בה?

אני אתחיל בערך הלא טריוויאלי, הקהילה מביאה תחושת שייכות. זה לא כמו stack overflow שאתה זורק שאלה והולך, כאן אנשים מכירים אחד את השני ויש לנו בדיחות פנימיות. אנשים רוצים להרגיש חלק מהקהילה, לפרסם בה. הערך השני והברור מאליו הוא הרמה הטכנית המאוד גבוהה של הקהילה. אנחנו מנהלים את הקבוצה ביד מאוד קשוחה. התוכן מוקפד, אין פה ספאם, אנחנו אוכפים את זה.

ואנשים מעריכים את הניהול של הקהילה?

אנשים מאוד צמאים לאיכות, ומרגישים את הרמה הטכנית הגבוהה. אבל בתור מנהל יש גם פידבקים שליליים. השיא היה כשמישהו שאני לא מכיר איים עליי במסנג'ר בגלל שמחקתי לו פוסט. לפעמים אנשים לוקחים את זה קשה ומתעצבנים.

איך המשפחה שלך מגיבה לעיסוק שלך?

קהילה בסדר גודל כזה מצריכה הרבה הקרבות, זה משהו שלא דיברתי עליו עם אף אחד עד כה. קודם כל זה הוצאות כספיות, אבל גם דברים יותר פשוטים. כשאשתי הייתה בהריון מתקדם הייתי צריך לנסוע כל יום רביעי לקורס ההתנדבותי. הקרבות משפחתיות הן בלתי נמנעות. אבל אשתי תומכת בי ושמחה שאני מגשים את עצמי, גם הערך של הנתינה זה משהו שהוא מאוד חשוב לנו. אחוז גדול מהשעות שלי בשבוע מוקצה לניהול הקהילה, וזה אומר שאני פחות עובד. זה אף פעם לא היה אישיו, אבל תמיד יש את המתח הזה. מחר יכולה לבוא קורונה ומבטלים חסויות. המחיר הגדול הוא להיעדר בשעות הערב, כשיש את המקלחות והזמנים החשובים עם הילד.