• adico100

האדם כיצור חברתי: שיחה עם ד"ר יערה ישורון וד"ר בועז ברק

Updated: Jun 23

במהלך התפרצות מגפת הקורונה רבים חוו בידוד חברתי. אמנם הקושי בהתמודדות עם הבדידות שונה מאדם לאדם, אך באמצע עקומת הפעמון הרוב קובע - לא טוב היות האדם לבדו.


במאה ה-21 מקומו של האדם כיצור חברתי עומד למבחן. התפתחות הטכנולוגיה והתמורות המשמעותיות במבנה החברה האנושית, כמעט ומחקו את זהותה של להקת האדם הקטנה והבסיסית. החודשים האחרונים חידדו את ההבנה שנוכל להתפרנס ולחיות תחת קורת גג, ללא החובה לתקשר עם אחרים לאורך זמן. אבל האם אכן אין לנו את הצורך בחברה ובתקשורת? ד"ר יערה ישורון, חברת סגל וראש מעבדה העוסקת ב- Social Neuroscience באוניברסיטת תל אביב חוקרת בין היתר את המנגנונים המוחיים הקשורים לפעילות חברתית ואת סנכרון הפעילות המוחית בין אנשים שונים.

כדי להתחיל לדבר על בדידות, ראשית כדאי להגדיר מה הם רגשות חברתיים.

"רגשות חברתיים הם רגשות שהקיום שלהם נובע מאדם אחר. עצב, שמחה ופחד למשל אינם חברתיים בהכרח. אפשר לפחד מהחושך או מאדם אחר. לעומת זאת קנאה, שמחה לאיד וגאווה הם דוגמאות לרגשות חברתיים. המיקוד במחקר כיום הוא באדם שחווה אותם, ולא באדם שחווים אותם כלפיו. בתחום של מדעי המוח החברתיים מנסים ללכת לכיוון של אינטרקציה בין אישית כדי לקבל מידע על הפעילות המוחית של שניהם."

כלומר יכול להיות קשר בין הפעילות המוחית של מעורר הרגש ומי שחווה אותו?

"כן. הסנכרון בין שני אנשים משחק תפקיד, במדדים פיזיולוגיים של קצב לב וזיעה ומבחינת הפעילות המוחית. יחסי הגומלין בין כמה אנחנו מסונכרנים לאיך אנחנו מרגישים הם המיקוד. לא ברור מה קודם למה, יתכן והסנכרון מעיד על חיבור אנושי או על דמיון אנושי."

בעיניי, נחמד לגלות שמה שאנחנו קוראים לו כימיה, חיבור, או vibe הוא למעשה פעילות מוחית מסונכרנת. נראה הגיוני שכדי להסתדר עם אחרים עלינו להסתנכרן איתם התנהגותית. יתכן שהמטרה של רגשות חברתיים היא לווסת את התנהגות החברתית שלנו בהתאם לסביבה החברתית. אחת התיאוריות האבולוציוניות המובילות בתחום היא "The Social Brain Hypothesis" של דונבר.¹

"בני אדם הם בעלי היחס הגבוה ביותר בין גודל המוח לגוף. על מנת לפתור את הבעיות בסביבה, האדם פיתח יכולת להסתדר עם אחרים כדי להגיע לפתרונות שאינו מסוגל להגיע אליהם לבד. לשם כך נדרשת התחשבות בצרכי אחרים והתאמה להתנהגותם. ההשערה היא שהמשאבים הקוגנטיביים העצומים הנדרשים לכך הובילו לגדילת המוח האנושי."

כיצד אפשר לבחון את היכולת האנושית להסתדר בקבוצה?

"בפסיכולוגיה חברתית בוחנים אינטראקציה בקבוצה. במדעי המוח החברתיים נמדדת התגובה של האדם למפגשים היפותטיים - מספרים לנדבק שהאדם שהוא צופה בו שייך לקבוצה או התנהג בצורה מסוימת."

ההבדל הזה נובע מכך שבמדעי המוח אנו מודדים פעילות מוחית, בניגוד לפסיכולוגיה שם לרוב המדד הינו התנהגותי. אך עם הטכנולוגיה הקיימת קשה למדוד פעילות מוחית בזמן אינטראקציה חברתית טבעית. במעבדה של ד"ר ישורון עובדים גם עם FNIRS², קסדה המודדת החזרים של גלי אור ומעבדת את האות לפעילות מוחית.

"הרבה ממה שידוע על המוח הוא ממדידת הפעילות המוחית ב- fMRI בזמן שנבדקים מבצעים מטלה. היתרון של FNIRS הוא שאפשר לשבת ולדבר בצורה שקרובה יותר למציאות החברתית בזמן הקלטת הפעילות המוחית. בנוסף הוא לא קלסטרופובי ויותר זול מ-fMRI."

אפשר לומר שיש קבוצת איזורים מוחיים "חברתיים"?

"יש קונצנזוס בנוגע לקבוצת איזורים המרכיבה את המוח החברתי. היא יחסית חופפת עם האיזורים שפועלים ב- ³Default Mode Network שזו רשת מוחית שנמצאה פעילה כאשר נבדקים נמצאים במנוחה ולא מתבקשים לבצע פעילות ספציפית. עם הזמן התגלה שרשת זו גם מקושרת לזכרון אוטוביוגרפי ו-Theory Of Mind. הטענה היא שהחפיפה נגרמת עקב כך שבמנוחה חושבים אוטומטית על מצבים וסיטואציות חברתיות. מאט ליברמן הוא חוקר שטוען שגם ההפך נכון - ברירת המחדל היא פעילות באיזורים חברתיים מכיוון שאנחנו רואים את העולם בצורה חברתית."

טענה זו עולה בקנה אחד עם הגישה לפיה הקבוצה רווחית עבורינו כאורגניזם. מאז הלידה אנחנו למעשה בתוך קבוצה - החל מהמשפחה ומגן הילדים. עם הזמן המסגרות החברתיות רק מתרחבות. בשגרה שלא בימי קורונה, אנו קמים בבוקר וצריכים להסתדר עם אחרים. למרות זאת, לעיתים אינטראקציה חברתית אינה מיטיבה עם האדם, ויש כאלה שמתקשים עמה במיוחד. ד"ר בועז ברק, ראש מעבדה באוניברסיטת תל אביב חוקר את הקשר שבין גנטיקה להתנהגות חברתית בתסמונות נוירו-גנטיות.


מהי התנהגות חברתית?

"התנהגות חברתית היא התנהגות בין שני פרטים ומעלה מכל מין המגבירה את סיכויי ההישרדות ואיכות החיים שלהם. אך כמו בכל תופעה ביולוגית - יש קצוות. אין לנו הגדרה כמותית להתנהגות חברתית, אבל יש מאפיינים קליניים שנמדדים על ידי מבחנים או תצפית קלינית, מה שמאפשר מיקום על הסקאלה. במצבי קיצון יש התנהגות חברתית מוגברת - כמו בתסמונת ויליאמס, והתנהגות חברתית פחותה מהנורמה שמשייכת לספקטרום האוטיסטי."

תסמונת ויליאמס⁴, המוכרת פחות מאוטיזם, מאופיינת במחיקה של מספר גנים מכרומוזום 7. הלוקים בתסמונת מאופיינים בפנוטיפ חברתי ייחודי הכולל חברותיות יתר, שמתבטאת במעצורים התנהגותיים מופחתים בסיטואציות חברתיות ורצון עז לתקשורת. התסמונת מתאפיינת גם בתווי פנים יחודיים, בעיות קרדיולוגיות, חוש מוזיקלי מפותח ואב-נורמליות בקוגניציה מרחבית.

איך חוקרים התנהגות חברתית?

"אנחנו מתעניינים בקשר שבין הגנטיקה להפרעת ההתנהגות כדי ללמוד על הקשר הישיר ביניהן. המוקד שלנו הוא תסמונת ויליאמס, שהמקור הגנטי שלה יחסית אחיד. המחקר מתבצע בחיית מודל בה הנדסנו גנטית פגיעה באחד הגנים המרכזיים בתסמונת, האחראי על התנהגות חברתית. חיית מודל זו מאפשרת לנו לבדוק למה רמות ביטוי של גן זה קשורות להתנהגות חברתית. הניסיון להעלות ולהוריד את רמות הביטוי של הגן בחיית המודל ולראות תוצאה התנהגותית מקדם את הבנת הסיבה לשינוי ההתנהגותי."

איך תסמונת ויליאמס משפיעה על המוח?

"בתסמונת ויליאמס יש כ-25 גנים שהביטוי שלהם נפגע, אחד מהם נקרא GTF2I. אם מורידים את רמות הביטוי שלו אנחנו רואים שההתפתחות המוחית הכללית מעוכבת. נפח המוח יורד והתפתחות תאי העצב נפגעת כך שיש פחות קישוריות מוחית בין איזורים. איזורי מוח מסוימים פועלים בצורה לא נורמטיבית, חלקם בצורה מוגברת וחלקם בצורה מופחתת."

לוקים בתסמונת ויליאמס לא נרתעים מאנשים - אך נוטים לפחד מגירויים נייטרלים. מדוע?

"אנחנו לא יודעים בודאות. כמה מחקרים⁵ ב-FMRI הראו שכאשר מציגים ללוקים בתסמונת ויליאמס גירויים של פרצופים אנושיים מפחידים, הפעילות המוחית שלהם באמיגדלה נמוכה ביחס לנורמה. לעומת זאת גירויים נייטרלים גורמים לפעילות יתר באיזורים שמשויכים לפחד מבחינה אנטומית ופונקציונלית. אנחנו חושבים שזה נובע מכך שבאיזורים מוחיים קדמיים שבהם נעשה עיבוד של האינפורמציה המתקבלת מהסביבה יש עיצבוב אב-נורמלי לאזורי הפחד, כך שהמסר הסופי שגוי."

איך מביאים זאת לידי ביטוי בעכברי המודל?

"יש לנו יכולת טובה לשלוט ברמות הביטוי של גנים באיזורי מוח מסוימים ובסוגי תאים שונים. כאשר עושים את המניפולציה ההתנהגות הנמדדת יכולה לתת מידע. אפשר לראות שכאשר שמים עכברי מודל לויליאמס בכלוב עם עכבר לא מוכר, עכבר המודל לויליאמס ניגש אל העכבר הלא מוכר ועובר אינטרקציה במשך זמן ארוך ובמידה רבה יותר מהנורמה. מעבר לכך, בפרדיגמות של פחד עכברי המודל מבטאים פחד מוגבר, כך שהחיה לא מתנהגת נורמלית בשני ההיבטים.

פרידגמה התנהגותית נוספת במעבדה מאפשרת למדוד התנהגות דומיננטית תוקפנית. בפרדיגמה זו העכברים מוצבים זה מול זה בתוך צינור המאפשר להם לנוע קדימה ואחורה, אך ללא יכולת להסתובב, כך שהאגרסיבי מבינהם יצליח לדחוף את האחר החוצה."

תוקפנות היא למעשה כלי להסרת איום חברתי.

"נכון, אבל זו לא התנהגות הופכית מוחלטת להתנהגות חברתית. אם נשים עכבר רגיל ועכבר מודל לתסמונת ויליאמס, העכבר הרגיל ידחוף את עכבר המודל החוצה. זה מראה שעכברי המודל מעדיפים את האינטראקציה החברתית על פני ההתנהגות האגרסיבית, הרבה יותר מאשר חיה נורמלית."

סביר להניח שעכבר המודל לאוטיזם יעדיף להמנע מסיטואציה חברתית, איך זה יתבטא?

"צריך לזכור שאנחנו בוחנים סיטואציה חברתית לא סטנדרטית. את המבחן הראשון שתארנו אפשר להשוות למצב בו הכנסנו שני אנשים לתא ושאלנו אם הם רוצים לשבת לבירה. לעומת זאת, המבחן השני דומה למצב בו חטפנו שני אנשים ושמנו אותם בצינוק צפוף. בגלל שזו סיטואציה חברתית לא סטנדרטית, חלק מחיות המודל לאוטיזם אגרסיביות יותר כנראה מכיוון שהן במצוקה מוגברת מהסיטואציה."

אבל התנהגות תוקפנית לא מאפיינת בהכרח את הלוקים באוטיזם.

"גם תסמונת ויליאמס וגם אוטיזם מתבטאות בקשת רחבה של פנוטיפים והתנהגויות. הדברים אינם מוחלטים, כבר לא מגדירים את תסמונת ויליאמס כהיפך המוחלט מאוטיזם, יש מקרים בהם מאובחנים בויליאמס קיבלו בנוסף אבחנת אוטיזם. אוטיזם מתבטא בהתנהגות חברתית לקויה, אך גם הלוקים בתסמונת ויליאמס מתקשים לבסס קשר חברתי לאורך זמן. לכן הדברים אינם דיכוטומיים, למרות שבמחקר הבסיסי נוח לעשות מניפולציות בגנים מסוימים ולשלוט בסביבה כך שאפשר לנתר את הפעילות של כל גן ולהסיק על חשיבותו להתנהגויות השונות."

איפה אתה רואה את מימוש התחום בתעשייה?

"קשה להפוך את התובנות המחקריות למכשיר או תרופה. התנהגות חברתית מתבססת על פעילות תקינה ומסונכרנת של הרבה חושים ואיזורי מוח, בשונה מאפילפסיה למשל, שניתן לבודד את המוקד שלה ולגרות באלקטרודה. אנחנו מקווים שנצליח לשפר את התפקוד המוחי על ידי שיפור מצב המיאלין בתסמונת ויליאמס, אשר יוביל לשיפור התנהגותי בבני אדם הלוקים בתסמונת. יש עניין גם במחקרים על החומר הלבן וויסות ההתנהגות באוטיזם, אבל זה עוד בהתחלה ויש עוד דרך ארוכה להתקדם."

מה צריך לקרות כדי שנתקדם?

"הדגשת החשיבות של Basic Research. בתקופת הקורונה ראינו שהמקור העיקרי להתמודדות צריך להגיע מהמדע. הבנה של מנגנונים ביולוגיים תוביל לפיתוח טיפול, במקביל לפיתוח טכנולוגיה אשר תשפר את תהליך המחקר. אם נצליח לחנך לחשיבות של האקדמיה, התעשייה והשילוב שלהן יחד, נוכל להמשיך להוביל לקידום בכל תחומי החיים."

מקורות:

  1. Dunbar, Robin & Shultz, Susanne. (2007). Evolution in the Social Brain. Science (New York, N.Y.). 317. 1344-7. 10.1126/science.1145463.

  2. Pinti, Paola & Tachtsidis, Ilias & Hamilton, Antonia & Hirsch, Joy & Aichelburg, Clarisse & Gilbert, Sam & Burgess, Paul. (2018). The present and future use of functional near‐infrared spectroscopy (fNIRS) for cognitive neuroscience. Annals of the New York Academy of Sciences. 1464. 10.1111/nyas.13948.

  3. Mars, Rogier & Neubert, Franz-Xaver & Noonan, Maryann & Sallet, Jerome & Toni, Ivan & Rushworth, Matthew. (2012). On the relationship between the "Default Mode Network" and the "Social Brain". Frontiers in human neuroscience. 6. 189. 10.3389/fnhum.2012.00189.

  4. Jurado, L & Peoples, R & Kaplan, P & Hamel, Ben & Francke, U. (1996). Molecular definition of the chromosome 7 deletion in Williams syndrome and parent-of-origin effects on growth. American journal of human genetics. 59. 781-92.

  5. Thornton-Wells, Tricia & Avery, Suzanne & Blackford, Jennifer. (2011). Using novel control groups to dissect the amygdala’s role in Williams Syndrome. Developmental cognitive neuroscience. 1. 295-304. 10.1016/j.dcn.2011.03.003.


עדי כהן היא סטודנטית בשנתה האחרונה לתואר ראשון, בתוכנית ביולוגיה-פסיכולוגיה בהדגש מוח, באוניברסיטת תל אביב.

135 views
  • Facebook
  • Twitter
  • LinkedIn
  • Instagram

©2020 by BrainstormIL. Proudly created with Wix.com