מחקר וכתיבה: שירה ניב
עריכה: ד''ר מעין הראל
ברוכים הבאים לטיפול הפסיכדלי. בשביל הכתבה הזו לא ניקח אתכם לדרום אמריקה לטקס שמאני, אלא לקליניקה המוכרת של הטיפול הפסיכולוגי המערבי שתישא באוויר ניחוח חדש של חכמה עתיקה.
מילות מפתח: סמים פסיכדלים, טיפול, פסיכולוגיה, טריפ.
אזהרת מסע
אני מאמינה גדולה באחריות ולכן אני לוקחת אחריות על חלקי בכתיבת הכתבה. אני אינני רופאה וטרם מוסמכת כפסיכולוגית ואין לי הסמכה לטיפול פסיכדלי. מכאן (וגם בלי שום קשר), האחריות מוטלת גם עליכם ועליכן. קיראו עם מחשבה פתוחה ועם קשב למה שמתעורר בכם ובכן. בכל אופן, אין בכתבה זו המלצה להתנסות בחומרים פסיכדליים, לגשת לטיפול פסיכדלי ובכלל לעשות כל דבר לא חוקי.
נתחיל מהבסיס
מקורה האטימולוגי של המילה "פסיכדלי" הוא בשתי המילים היווניות "psyche" נפש ו-“delos” חושף (manifesting). את המונח טבע הפסיכיאטר המפרי אוסמונד ב-1957 במסגרת התכתבות עם הסופר האנגלי אלדוס האקסלי (Aldous Leonard Huxley). ואכן, "פסיכדלים" הם למעשה קבוצה של סמים טבעיים וסינתטיים הכוללים חומרים פסיכו-אקטיביים המשפיעים על התודעה, ההכרה ודרכי החשיבה. חלק מהם היו ונמצאים עדיין בשימוש בתרבויות ובמסורות עתיקות לצורך טקסים דתיים ורוחניים ולטובת תהליכי ריפוי. בשנות ה-60 המחקר של ועם חומרים פסיכדליים שגשג והיה נראה שהוא גולם בתוכו גילויים מרעישים בתחומי הפסיכיאטריה, הפסיכולוגיה, חקר המוח וחקר החוויה המיסטית. אך, השימוש בחומרים זלג אל מחוץ לגבולות המחקר, ואפשר לומר הגיע לידיים לא מיומנות, עד שבשנת 1970 ממשלת ארה"ב הוציאה כל שימוש בחומרים הפסיכדליים מחוץ לחוק כולל את המחקר הפסיכדלי. בעשור האחרון, סביב ניסיון מתמשך לפתח טיפולים חדשים ומועילים, אנו עדים שוב למגמה המחזירה את הפסיכדליים אל לב הממסד הרפואי והפסיכיאטרי.
"אדם לא יכול להכנס פעמיים לאותו נהר, כי הנהר לא אותו נהר והאדם לא אותו אדם." ~פראפראזה על הרקליטוס
אמירה חכמה זו נכונה כלפי החיים בכללותם, כל שכן, בבואנו לנסות ולתאר את 'הטיפול הפסיכדלי'. התרחשות רבת-מימדים זו מורכבת מחלקים רבים ופוגשת כל מטפל וכל מטופל וכל מפגש בין השלושה (המטפל, המטופל והחומר) בצורה אחרת. אם יש משהו שנכון בהכרח לגבי הטיפול המדובר הוא השונות הרבה שיש בו. ראשית, כל חומר גולם בתוכו איכויות שונות ומדובר על משפחה רחבה של חומרים (MDMA, פסילוסיבין, איאווסקה, LSD, DMT, מסקלין / פיוטה, איבוגאין ויש שיגידו שגם קנאביס וקטמין ועוד רבים וטובים, לכתבה המפרטת על אופי והשפעת החומרים לחצו כאן). שנית, ישנה שאלת הכמות שבה עושים שימוש ולכך מתווסף ה-setting הטיפולי (עליו ארחיב בהמשך), שיטת הטיפול וכמובן מצבו של המטופל. בכתבה הנוכחית לא אקיף את ממדי השונות, אך אנסה לייצר גבולות גזרה צנועים.
ניתן לתאר כמה סוגים של טיפול פסיכדלי:
· טיפול פסיכוליטי – טיפול הכולל עוצמה בינונית של חומר פסיכדלי אשר מאפשר לשחרר את דפוסי החשיבה תוך קיום היכולת לקיים שיחה.
· טיפול פסיכדלי – טיפול הכולל מנה גדושה של חומר פסיכדלי ומרבית השיח נעשית לפני ואחרי החוויה הפסיכדלית האינטנסיבית.
· טיפול פרמקולוגי (מיקרודוסינג) – כמות קטנה של חומר פסיכדלי באופן רציף לאורך זמן מה.
· טיפול ללא חומרים –ישנן חוויות (למשל נשימה הולוטרופית שפותחה ע"י סטן גרוף, כתחליף לשימוש בחומרים פסיכדליים) שיכולות להכניס אנשים למצבי תודעה הדומים לאלו המתעוררים עם השימוש בחומרים פסיכדליים.
למי זה מתאים?
בשל השונות הגדולה בחוויה של כל אדם תחת השפעת חומר פסיכדלי כלשהו, והיות שאנחנו עוד לומדים את החומרים האלו והשפעותיהם (עוד על כך בהמשך) קשה לחזות כיצד הם ישפיעו על כל אחד ואחת בכל רגע. מה שכן, אפשר להצביע על כמה תכונות או יכולות שכדאי שיהיו באמתחתכם. ראשית הרצון, הכוונה. כשיהיה בכם את הדחף לנסות מתוך רצון פנימי, לצאת למסע, לגילוי פנימי, זה הצעד הראשון. שנית, יכולת להתמסר. המסע הזה יכול להוביל גם לתחושות או חוויות לא נעימות פיזיות או רגשיות. התמסרות למסע על כל חלקיו היא רכיב חשוב והתנגדות לו עשויה להיות לא מיטיבה. ביחנו האם יש לכם את היכולת להיות קשובים פנימה ולהרגיש האם זו חוויה שאפשר ורצוי להכיל ולספוג ובהמשך לכך, האם ישנה הפניות הנדרשת כדי להכיל ולעבד חוויה עם עוצמות כאלו.
מתי זה מתאים?
אנו נמצאים בעיצומו של הרנסנס הפסכידלי כאשר מסתמן כי הטיפול הפסיכדלי הינו בעל סגולות מיטיבות בניסיון לטפל בהתמודדויות נפשיות כמו פוסט טראומה (PTSD), דיכאון, חרדה חברתית, התמכרות ואובדנות. נראה גם כי החומרים הפסיכדליים מאפשרים להגיע לשורש ההתמודדות כעבור מספר התנסויות (או מסעות) וזאת בניגוד למרבית (אם לא כל) התרופות הפסיכאטריות הקיימות כיום אשר השפעתן העיקרית היא הפחתה של חומרת הסימפטומים ויש לקחת אותן על בסיסי יומיומי לרוב לפרק זמן בלתי מוגבל. כפי שאני מקווה שהבנתם, לכל חומר יש את האיכויות שלו ואת אופן הפעולה שלו. MDMA, למשל, עשוי להפחית רגשות קשים כמו פחד, אשמה ובושה הנלווים פעמים רבות לחוייה הטראומתית ומהווים מעין 'מחסום' שמונע מהמטופל לעבד אותה וכך נוצר 'חלון הזדמנויות' בו קיימת גישה להתבוננות באירועים טרואמתיים.
בריינסטורם הינו מגזין בנושא חקר המוח וחשוב לנו לסבר את אוזניכם גם בנתונים הבאים: במחקר שבחן את הצלחתו של טיפול נפשי משולב עם MDMA על הסובלים מ-PTSD נמצא כי בקרב הנבדקים בקבוצת הבקרה (נבדקים עם PTSD שעברו טיפול נפשי ללא נטילת MDMA) 23% לא עמדו בקריטריונים הדרושים לקבלת אבחנה של PTSD (כלומר לא הציגו מספיק סימפטומים) לעומת 56% בקבוצה שעברה טיפול נפשי בשילוב MDMA. ואם זה לא מספיק, כאשר בדקו לאחר 12 חודשים את מצבם של הנבדקים, שיעור הנבדקים בקבוצת ה-MDMA שכבר לא סובלים מהסימפטומים של PTSD עלה ל68% (!) ובקרב 32% הנותרים נרשמה הפחתה משמעותית בחומרת הסימפטומים.
"דרוש ריפוי, דרוש
דרוש ריפוי, דרוש"
~ א. פק
הטיפול הפסיכדלי איננו אקסקלוסיבי לטיפול בהתמודדויות נפשיות מורכבות, שכן מעטים האנשים בעולם שעוברים את חייהם ללא פגע. בין אם נרצה בכך או לא, כאב הוא חלק אינהרנטי בחיים, והתרבות שלנו (לצערי), לא מיודדת איתו כל-כך. הביטוי 'לעבור דרך הכאב' שכיח למדי בעולם הטיפול הפסיכו-דינאמי. מה שהתחיל פחות או יותר עם רעיונותיו של פרויד שטען שטראומה כלשהי רובצת בנבכי נפשנו ומייצרת מנגנוני הגנה, כי הכאב של החוויה גדול מכדי שהאגו יוכל להתמודד עמו ולהכילו. בטיפול פסיכו-דינאמי מנסים לעקוף את המנגנונים האלו בניסיון להגיע אל הטראומה כשכעת מפאת גילנו, ניסיוננו והטיפול עצמו, קיימת המסוגלות להכיל את החוויה הכואבת. חומרים פסיכדלים תומכים בתהליך זה היות והם מאפשרים לעבור דרך הכאב, פשוטו כמשמעו.
לצד או יחד עם הכאב, אחת החוויות העוצמתיות שחוזרות על עצמן בשימוש בחומרים פסיכדליים היא תחושת האחדות. החיבור לעולם ולקיום כולו, וכנראה שאין אדם על הכוכב שלא ייתרם מההבנה המעמיקה והנעימה הזו. לעיתים קיימת ציפייה ו/או פחד שבעקבות הטיפול הפסיכדלי הופכים לאדם אחר, זה נכון ולא נכון וגם נכון-לא נכון. אין זו מטרתנו לעסוק בשאלה המהותית מי אנחנו בכלל (שהיא בהחלט שאלה רלוונטית בהקשר זה) בכתבה זו, שכן מדובר בסוגיה מורכבת. בהקשר של החוויה הפסיכדלית, במובן מסוים אכן יש פוטנציאל להפוך לאדם אחר, אבל אולי המינוח המדויק יותר הוא to evolve, בדומה לנחש שמשיל את עורו. זו יכולה להיות הזדמנות לגילוי של מיהו האדם שאתה יחד עם הגילוי של אילו חלקים שחשבת שאתה אתה לא. זו גם יכולה להיות הזדמנות לבחון את הנרטיב שבו אתה חי ואולי לספר סיפור חדש. זו יכולה להיות חוויה עוצמתית מאוד ומשנת חיים, אך עבודת הטיפול לאחר החוויה חשובה לא פחות בעיצוב שינוי שיישאר איתנו.
מקומה של הסביבה הפנימית והחיצונית Set & Setting
אחד האלמנטים המעניינים בעבודה עם חומרים פסיכדליים הוא האופן בו ההשפעה שלהם על האדם מושפעת מהסביבה בה הוא נמצא, אותה נהוג לחלק לset ו-setting. ה-set מתייחס לסביבה הפנימית של האדם או המצב המנטלי שכולל מחשבות, רגשות, ציפיות והלך רוח. ה-setting מתייחס לסביבה החיצונית באספקטים הפיזיים והחברתיים שלה. אפשר לשים לב כי set ו-setting מלווים אותנו בכל אשר נלך כאשר במהלך המסע (כאשר משתמשים בחומר פסיכדלי) הרגישות עשויה לעלות וכך גם העוצמה בה אנו חווים את עצמנו ואת העולם. לכן, כדאי שהמקום בו עושים את המסע יהיה נעים ונוח, וכן ממחקרים ועדויות עולה שהמוזיקה ששומעים במהלך המסע בעלת יכולת לכוון את החוויות בו, כך שכדאי שגם היא תהיה מותאמת. עוד מסתמן כי לסביבה החברתית השפעה רבה על אופיו של המסע. סביבה שיפוטית או זרה עשוי לייצר חוויה שלילית (טריפ רע), ולעומתה סביבה חברתית חמה ומכילה תוביל לחוויה מיטיבה. בשורה התחתונה חשוב לצאת למסע בזמן מתאים, במקום המתאים והכי חשוב עם האנשים המתאימים.
בטיפול הפסיכדלי הסביבה תתואם למטופל הספציפי ונהוג לייצר מרחב עם אוירה נוחה ונעימה (לרוב חדר המכיל מיטה/ספה עם כריות ושמיכות) ומוסיקה בהתאם להעדפות המטופל. שמירה על פרטיות הינה חשובה והמטפל שוהה עם המטופל באותו החדר, ומהווה איש שיחה ועוגן בטיחותי במהלך המסע.
תפקיד המטפל
כשם שיש מגוון של חומרים פסיכדליים בעלי איכויות וסגולות שונות כך גדול מגוון המטפלים וגישות הטיפול ועל תפקיד המטפל בטיפול באופן כללי נכתבו כנראה מאות ספרים מסיבה מוצדקת. בהקשר זה, ראוי לציין את סטניסלב (סטן) גרוף שהוא אחד המומחים לטיפול הפסיכדלי שהחל להתמחות בכך לפני חמישים שנה.
מה אם כן תפקידו של המטפל בטיפול הפסיכדלי?
המטפל מחזיק את המרחב ומאפשר למטופל להרגיש בטוח בתוך החוויה המורכבת לעיתים, מה שמאפשר למטופל להתמסר למסע. חשוב שלמטפל תהיה היכרות אינטימית עם החומר הפסיכדלי ושיהיה בקיא בשימוש שלו. חשוב לא פחות שהקשר של המטפל והמטופל יהיה מיטיב ונוסך ביטחון. האינטראקציות האלו הן התשתית למסע ולמפגש של המטופל עם החומר הפסיכדלי. בנוסף, ברמה הבסיסית המטפל דואג לכל צרכיו של המטופל, בין אם מדובר במים או מזון או הליכה לשירותים, נוכחות של מלווה עם הרגליים (והראש) על הקרקע הינה הכרחית. גם ברמה הנפשית לעיתים יש צורך שהמטפל יקרקע את המטופל, יחזיר אותו לכאן ועכשיו או ירגיע פחד שמתעורר.
אלמנט נוסף הוא התמיכה. המטופל נמצא במצב רגיש מאוד ובשביל להצליח לפגוש את החוויה והכאב לרוב יש צורך באדם נוסף שיהיה נוכח, בדימיון מסוים לאישה יולדת הצריכה להחזיק יד למישהו. תפקיד נוסף שמחזיק המטפל הוא העדות. תפקיד זה נכון בכל הקשר של טיפול אך ביתר שאת בטיפול הפסיכדלי. מכיוון שפעמים רבות ההתרחשות היא כה שונה מהחוויה הרגילה עד שעם חלוף הזמן הזיכרון שלה אצל המטופל עשוי לדעוך. הנוכחות של אדם נוסף, שהוא עד למתרחש ומהווה שותף להיווכחות בפלא, מאפשרת את החזקת הידיעה אצל מישהו אחר שהאירוע אכן קרה. לאור כל זאת, לא מומלץ לבצע טיפול עצמי או טיפול ע"י אדם קרוב חסר הכשרה וניסיון. בארץ קיימת קהילה של מטפלים הפועלים במחתרת, מכיוון שהמעמד החוקי של חומרים פסיכדליים טרם הוסדר. כיאה לפעילות הפועלת הרחק מעיניו של החוק, רמת הסיכון גבוהה ולאדם המחפש עזרה קשה לברור בין מטפלים עם הכשרה מתאימה לבין שרלטנים הפועלים על דעת עצמם.
במה זה שונה מסתם טריפ?
הטיפול הפסיכדלי הוא בעצם טיפול פסיכותרפי (כלומר מבוסס שיחה) המשלב שימוש בחומרים פסיכדליים. תהליך של טיפול פסיכדלי בדרך כלל יכלול מפגשי הכנה, ליווי בעת החוויה הפסיכדלית ותהליך של אינטגרציה (עיבוד החוויה). כל אחד מהחלקים האלה הוא בעל משמעות רבה בתהליך.
בפגישות ההכנה אחת המטרות היא לבנות קשר של אמון וביטחון בין המטפל למטופל, אשר יהווה הבסיס של ה-setting. מטרה נוספת כוללת יצירת התכווננות והעמקה של ההבנה לאן אנחנו רוצים ושואפים להגיע במסע הזה. כמובן, שרצון לחוד ומציאות לפעמים לחוד, אך ההתכווננות הינה בעלת ערך רב בנסיון להגיע לשורש הכאב. אפשר להקביל את ההכנה לשלב בו עודרים את האדמה, הופכים אותה ומכינים אותה לקראת דישון, במידה וההכנה לא מספקת לדישון לא תהיה השפעה על הקרקע ובוודאי לא כזו שתאריך ימים.
לאחר המסע, מתרחש שלב העיבוד או האינטגרציה. אנחנו רוצים שהגילויים והתובנות שהגענו אליהם יישארו איתנו וייטמעו בחיינו, ולצערנו old habits die hard כך שלרוב המסע עצמו לא מספיק כדי לחולל שינוי ולחלץ אותנו מהדפוסים (ההתנהגויות והמחשבות) שלא משרתים אותנו אלא ששלב העיבוד יכול בהחלט לסייע בכך ולקרקע דברים מהחוויה העוצמתית של המסע אל היומיום. יותר מזה, לעיתים קרובות חשים קושי עם התפוגגות התחושות החיוביות שהיו במסע ותהליך האינטגרציה שלאחריו עוזר גם בהתמודדות המורכבת הזו. בנוסף, העיבוד גם מאפשר להגיע לתובנות חדשות ולבנות נרטיב חדש ומיטיב יותר.
החומרים הפסיכדליים מהווים מעין קביים והם אינם תחליף לטיפול נפשי, לעבודה נפשית-רגשית והכרות פנימית מעמיקה ומבוססת. אם נמשיך במטפורת האדמה, אפשר לדמות את החומרים לדשן, אולי דשן מאוד עוצמתי, אבל הוא יכול לתמוך עד רמה מסויימת והשאלה כמה ממנו יחלחל ועד איזה עומק תלוי במצב האדמה. השקו וטפחו את אדמת הנפש שלכם. החומרים הפסיכדליים לא מהווים תחליף לקירבה שלנו אל עצמנו וכמו כל כלי גם הם עשויים לייצר מעקפים לא בריאים ואף נזקים אם אנחנו מגיעים לא מוכנים לתהליך.
החוויה: קווים לדמותה
המסע בטיפול הפסיכדלי מתחיל בטקס שמהותו שימת כוונה, התמקדות בנושא מסוים או בבקשה שלנו מהמסע הזה ומהמדסין (medicine, כינוי לחומר הפסיכדלי). הטיפול הפסיכדלי לרוב יכלול מוזיקה שתלווה את המסע כולו ובמידה מסויימת תנחה אותו. אלמנט זה שאוב מן הטקסים השבטיים העושים שימוש בחומרים פסיכדליים ומשם גם לקוח השם "מדיסנה". כתלות בסוג החומר ואופן הכנסתו אל הגוף, ישנה תקופת המתנה הסם עדיין אינו מורגש. בשלב זה עשויות לחלוף מחשבות בסגנון של 'בטח לא יקרה כלום' או 'חבל על הכסף' (אגב, נחוצה גם מידה של נדיבות כלפי עצמנו כי מדובר בטיפול עם עלויות לא נמוכות), כנראה שהמחשבות האלו יפנו את מקומן לתחושות הפיזיות הלא נעימות שמתעוררות. אפשר לחוות חולשה או צמרמורות ובחילות והקאות הן תופעה שכיחה (בסמים מסוימים). לאחר זמן מה, התחושות הפיזיות יירגעו ואז משהו יישתנה. חלק יתארו את השינוי כ"רגע הקסם". בתפיסה השבטית, המדיסינות תומכות במעבר דרך הכאב. כיצד המעבר מתרחש? כמו שאולי ניחשתם, קיימות מגוון דרכים, למשל, דרך אחת יכולה להיות באמצעות שחזור של החוויה בצורה יותר סימבולית או מנטלית או דרך דיבור. זה יכול להתרחש ברבדים נוספים, למשל, דרך הגוף באמצעות בכי, תנועה או קול. לכן אי אפשר להבטיח שהמסע יהיה נעים, לפחות לא כולו, אך כנראה שהוא יהיה עוצמתי, בתקווה שאותה חוויה עוצמתית, תביא למידת מה של שחרור ולעוד צעד בדרך לריפוי. כנראה שלא תשימו לב למשך הזמן, מהסיבה שתפיסת הזמן תתערער, אבל כעבור מספר דקות עד שעות ההשפעה תתפוגג. מומלץ להמשיך לשהות בסביבה נעימה ובטוחה כי הרגישות עדיין גבוהה גם בשעות שלאחר ההתפוגגות המרכזית של ההשפעה.
למי שרוצה להעמיק יותר
מי שמעוניין במידע נוסף בנושא מוזמנן להסתכל באתר של עמותת מרפא (מחקר וריפוי פסיכדלי ישראל) שהוקמה בשיתוף של אקדמאים ומטפלים כדי לרכז את המאמצים בארץ להסדרת המעמד של החומרים ולקידום טיפול נתמך פסיכדליים ומחקר בנושא. בנוסף, כדאי להכיר את ארגון MAPS (Multidisciplinary Association for Psychedelic Studies), ההתאחדות הרב-תחומית ללימודים פסיכדליים, אשר ממנים מחקרים קליניים בטיפול נתמך חומרים פסיכדליים. המלצה נוספת לסקרנים ולסקרניות מביניכם המתעניינים בחוויה הפסיכדלית היא לעיין ב-'trip reports', שהם תיעוד חוויותיהם של אנשים בהתנסות עם חומרים משני תודעה. תוכו למצוא אותם באתר Erowid's Experience Vaults ויש אפילו וריאציה של וויקפדיה בנושא, PsychonautWiki,ועוד מקורות רבים וטובים. אגב, ככל שתרחיבו את קריאתכם שם תוכלו לקבל מושג לגבי מידת הענפות של התחום וייחודן של החוויות (ועם זאת, יש בינה מלאכותית שהצליחה לייצר trip report משכנע בהחלט).
נסיים את המסע
בחומרים הפסיכדליים, כאשר משתמשים בהם בתבונה, יש את הפוטנציאל לרפא אותנו, לעורר בנו השראה ואף להציל אותנו. נכון להיום, ה-FDA הכריז על טיפול נתמך MDMA כטיפול פורץ דרך ל-PTSD, טיפול נתמך פסילוסיבין כטיפול עבור דיכאון עמיד וטיפול נתמך קטמין כטיפול בדיכאון. השאיפה של ארגון MAPS (המוזכר לעיל) היא שבעשורים הקרובים יוקמו אלפי קליניקות שיספקו טיפול נתמך חומרים פסיכדלים למיליוני מטופלים. אנחנו לא מבינים מספיק את החומרים המופלאים האלו ולא את אופן פעולתם. בעיניי, זה מהווה שיקוף נוסף לכך שאנחנו (עדיין) לא מבינים לעומק מהי תודעה או נפש ואת החיבור בינן לבין הגוף. קיימים חששות שמא התרבות שלנו, הקפיטלסטית-אינדיבידואליסטית-חומרית לא ערוכה לקבל את המתנות של החומרים האלו. אין ספק שמדובר בחומרים שיכולים לעשות המון טוב אבל כמו שאמרנו קודם, הם באים באינטראקציה עם הרבה גורמים והסביבה הפנימית והחיצונית היא גורם משמעותי. הסטינג הוא לא רק הכריות והספה או העצים שמקיפים אותנו, אלא גם התרבות בה אנו חיים והחומרים המיוחדים האלה עובדים פחות טוב או אחרת תחת מכבש של תועלתנות ואינטרסים. כולי תקווה שהסדרת השימוש בחומרים ייעשה בקצב הנכון וייאפשר שילוב בריא שלהם בחברה שלנו על כל מגרעותיה. הלוואי ויום יבוא ונוכל לרפא את כל העוולות והכאב שנעשו כאן בעולם. אני מאמינה שזה יכול לקרות אבל זה ייקח זמן ומאמץ.
"Psychedelics are to the study of the mind what the microscope is to biology and the telescope is to astronomy" ~ Dr. Stanislav Grof
על הכותבת שירה ניב
מתמחה בפסיכולוגיה חינוכית ועוסקת במחקר וייעוץ ארגוני. בעלת תואר שני בהצטיינות בפסיכולוגיה במסלול של מוח וקוגניציה מאוניברסיטת תל-אביב וכן בוגרת התוכנית הרב-תחומית לתלמידים מצטיינים ע"ש "עדי לאוטמן".
חוקרת את נפש האדם בכלל, ומתעניינת בריפוי על שלל גווניו ובייחוד בכוחה המרפא של קבוצה.