המוח שלי בטריפ הפסיכדלי
כיצד סמים פסיכדלים משפיעים על המוח? בדקתי את המחקר המדעי וחזרתי עם הממצאים
כתבתה של ד''ר מעין הראל
מילות מפתח: סמים פסיכדלים, מדעי המוח, נוירוטרנסמיטרים, מחקר מדעי
"עלינו על הגבעה ולמרות שכל הגוף שלי הרגיש קליל, הרגשתי את הנשימה שלי משתנה. זה הדגיש לי את הניתוק שיש לי כרגע מהגוף הפיזי שלי שלא מרגיש רגיל. החבר שהיה איתנו לא נראה במסלול שעשינו והצמחים הדוקרניים שניווטנו בהם הזכירו לי את הצמחים ביער מכושף ומפחיד כמו בסרטים של דיסני. לא פחדתי ואני עדיין זוכרת את הצבע הסגלגל היפה שלהם, אבל ידעתי שעמוק בתוך הראש שלי מציאות אחרת שמתרחשת באותו רגע והדימיון ליער המכושף הייתה רק ההתחלה."

סמים פסיכדליים נקראים "סמים משני תודעה" מכיוון שיש להם השפעה נרחבת על המוח האנושי. מקור המילה פסיכדליה מגיעה מהשפה היוונית ואם נפרק אותה נקבל פסיכה (נפש) ודלוס (מגלה/מרחיב). היוונים אמנם לא הבחינו בין נפש תודעה ומוח, אבל בכתבה הנוכחית אנקוט בגישה ביולוגית הטוענת כי הכל מתחיל ונגמר במוח שלנו. אני מזמינה אתכם למסע קצר אל תוך המוח במהלכו נלמד כיצד הוא עובד. יכול להיות שאתם כבר מכירים חלק מהמושגים, אך הסיפור שלפניכם ינסה לקשור הכל ביחד, לסרט שניתן לדמיין בראש. אחרי שנרכוש מעט ידע (או נרענן את הקיים), נתקדם אל ההשפעה של סמים פסיכדלים. הנתונים כולם מבוססים מדעית וניתן למצוא את המקורות העיקריים בסוף הכתבה.
מבוא מזורז למדעי המוח
היום אנחנו יודעים שהמוח הוא יותר מסתם קופסה. יש עוד הרבה ללמוד על המוח, אבל ממה שאנחנו כן יודעים, הוא בנוי מתאים הנקראים תאי עצב/נוירונים. לנוירונים האלו גוף עגלגל ושלוחה (הנקראת אקסון) בצורה של צינור שיכולה להגיע למרחק גדול, למשל מהראש ועד אזור עצם הזנב. הנוירונים כל הזמן נמצאים בתקשורת אחד עם השני באמצעות השלוחות האלו והמסר המועבר מתא אחד לשני הוא מסר כימי. במילים אחרות, הם משחררים חומר הנקלט בתאים אחרים. החומר הזה נקרא נוירוטרנסמיטר והמטרה שלו היא לגרום לתא המקבל את החומר להעביר מסר מסוג מסוים הלאה בשרשרת התקשורת. הנוירוטרסנמיטר נקלט לרוב בדנדריטים, מבנה דמוי עץ, של הנוירון המקבל את המסר. מבנה סבוך יותר של דנדריטים מאפשר יצירה של יותר קשרים בין אותו הנוירון ונוירונים אחרים המנסים להעביר לו נוירוטרנסמיטר מסוג מסוים. נוירוטרנסמיטר הוא שם כללי למשפחה של חומרים, כאשר כל חומר יכול ליצור תגובה שונה בתא הקולט את אותו נוירוטרנסמיטר.

נוירוטרנסמיטרים שכנראה שמעתם את שמותיהם בעבר הם למשל סרוטונין, דופמין ואדרנלין. כאשר המסר הכימי סרוטונין, משתחרר באזורי מוח מסוימים, זה גורם למודולציה (שינוי) של ההתנהגות. ההתנהגות תשתנה, מכיוון שאזורי מוח מסוימים ישפיעו על מערכת מוחית ולא רק על נוירונים בודדים. במקרה של סרוטונין, נראה עלייה בתיאבון, ביכולת לישון טוב ובשביעות הרצון. אזורי המוח מהם מתחיל השחרור של הנוירוטרנסמיטר גם מכריעה, מכיוון שכל אזור מוח משחק תפקיד מעט שונה ומחובר באופן שונה לאזורי מוח אחרים. כך למשל, דופמין באזורים פרונטליים יגביר את היכולת הקישבית שלנו ובאזורים של מערכת התגמול (גרעין האקומבנס למשל) יגביר את ההנאה שאנחנו חווים.
הסביבה הפנימית והחיצונית שלנו משפיעה כל הזמן על פעולת הנוירוטרנסמיטרים והנוירונים. חשיפה לחומרים חיצוניים כמו אוכל, סמים ואפילו האוויר שאנחנו נושמים מעצבת את פעילות המערכת באופן תדיר. תרופות וסמים מסוימים מהונדסים על ידנו כדי לשנות תהליכים מסוימים ואולי להגביר או להפחית פעילות של נוירוטרנסמיטרים מסוימים. כך למשל, תרופות לטיפול בהפרעת קשב וריכוז מנסות להגביר את פעילות הדופמין באזורים פרונטליים, במטרה להגביר את היכולת הקשבית, אך אופן הנטילה שלהן (דרך הפה) אינו מבחין בין אזורים מוחיים ולעיתים יהיו תופעות לוואי כתוצאה מהגברה של דופמין באזורי מוח וגוף אחרים.
ומה לגבי סמים פסיכדלים?
בכתבת המבוא שלנו מנינו רשימה מגוונת של סמים הנכנסים תחת הקטגוריה "פסיכדלים". הסמים יכולים להיבדל משמעותית בהשפעה המוחית שלהם, אבל מה שמאחד אותם תחת קטגוריה אחת היא ההשפעה ההתנהגותית של שינוי מצב התודעה. מדובר בשינויים פיזיולוגיים המייצרים השפעה חושית חדשה, למשל הזיות (לראות, לשמוע או להרגיש גירויים שאינם נמצאים בעולם המוחשי), ו/או השפעה פסיכולוגית המייצרת מצב תודעה חדשה, למשל תחושת ניתוק מהמציאות ("כמו חלום") או ניתוק מהגוף ("להסתכל על עצמי מהצד"), בדומה לתיאור החוויה של הבחורה בתחילת הכתבה. משתמשים רבים דווקא מדווחים על מצב תודעה חדש בו הם מרגישים תחושת "אחדות" עם הסובבים ו/או עולם הטבע ו/או העולם הרוחני. בתרגום חופשי של מילותיו של הסופר אלן ווטס: "את/ה ואני הינם המשך של היקום הפיזי, כמו שגל הינו המשך של האוקיינוס".
סרוטונין - הכוכב של החוויה הפסיכדלית
נכון לידע המדעי שיש ברשותינו היום, ההשפעות הפסיכדליות המשותפות של מרבית הסמים המשתייכים לקטגוריה מתרחשות דרך ההשפעה על קולטן מסוים של סרוטונין, 5HT-2. הסמים הפסיכדלים מעוררים את הקולטן מעבר למצב הרגיל שלו ובכך מחקים השפעה מוגברת של סרוטונין על הנוירון המקבל את המסר הכימי מהסוג הזה. סרוטונין הינו נוירוטרנסמיטור עם השפעה נרחבת ולכן ההשפעה המקומית אינה מוקד העניין, אלא ההשפעה על אזורים מוחיים שלמים המכילים נוירונים עם קולטנים לסרוטונין. המוח האנושי מכיל כמות גדולה של קולטנים מהסוג הזה, לכן אין זה מפתיע שההשפעה הפסיכדלית כוללת התרוממות מצב הרוח ותחושת אמפטיה עצמית או כלפי אחרים. בנוסף, נמצא כי בסמים מסוימים, LSD לדוגמה, ההזיות הנחוות קשורות ישירות לפעילות הקולטן הזה. ביסוס נוסף לחשיבות הקולטן מגיעה ממחקרים העושים שימוש בחומר החוסם את פעילות הקולטן במקביל לנטילת הסם, והתוצאה הינה היעדר ה"חוויה הפסיכדלית".
לא על סרוטונין לבדו
סמים פסיכדלים משפיעים על נוירוטרנסמיטרים נוספים, למשל, דופמין. דופמין הוא נוירוטרנסמיטר יחסית מפורסם בקרב הציבור הרחב, והוא קשור למגוון של התנהגויות, דוגמת קשב, תגמול והנאה, תנועה רצונית, מוטיבציה, למידה ופתרון בעיות. כפי שצוין קודם, אזורי המוח בהם משתחרר הדופמין ייקבעו איזו התנהגות תצא לפועל. סמים דוגמת פסילוסיבין, DMT וLSD משפיעים בצורה עקיפה על קולטני דופמין. הממצא הזה יכול להסביר את חווית האופוריה הנחווית תחת מינון גבוה של הסמים הספציפיים האלו בחלק גדול מהמשתמשים, כתוצאה ממעורבות דופמין בחוויה של תגמול והנאה. ההשפעה העקיפה מתרחשת דרך קולטני הסרוטונין, מה ששוב מדגיש את חשיבותם של אלו ביצירת "החוויה הפסיכדלית".
ההשפעה של סמים פסיכדלים על קולטני סרוטונין הינה נרחבת למדי והיא גם מובילה לשחרור מוגבר של נוירוטרנסמיטר בשם גלוטמט. גלוטמט נחשב ל"מעורר" העיקרי במוח, מכיוון שפעילותו חשובה בהנעת הנוירונים לפעולה – כלומר המשך העברת מסר. בנוסף, גלוטמט חיוני ללמידה של הנוירונים ויצירת שינויים מבניים אשר יתמכו באסוציאציות החדשות הנלמדות. השינויים המבניים האלו כוללים שינויים במערך קולטני הגלוטמט וזו מגבירה ייצור של חומר הנקרא Brain Derived Neurotrophic Factor (BDNF), הוא חומר התומך בגדילה של נוירונים קיימים (גדילת העץ הדנדריטי, הוא התרחבות שלוחות הקשרים שלהם) או יצירת נוירונים חדשים מתוך תאי גזע (במקומות נבחרים במוח הבוגר בהם ניתן לייצר נוירונים חדשים, תהליך הנקרא נוירוגנזה). הגברת הפעילות של גלוטמט על ידי סמים פסיכדלים מעודדת עוררות פיזיולוגית תחת ההשפעה (מה שיכול להסביר את הקושי להירדם ואת הביטוי "דלקה" בקרב קהילת המשתמשים) ותומכת ביצירת אסוציאציות חדשות.
הכוח לשנות
השינויים המוחיים התומכים ביצירת אסוציאציות חדשות ושינוי אסוציאציות ישנות מושפעים משני ממדים מאוד מרכזיים בחוויה הפסיכדלית – הסט והסטינג. הסט מתייחס להלך הרוח והמחשבה של המשתמש לפני נטילת הסם. הסטינג מתייחס להקשר בו מתרחשת החוויה, הכולל את הסביבה הפיזית (בית / טבע / מסיבה / מרפאה) והסביבה החברתית (האנשים ובעלי החיים הנוכחים). ממחקרים שנעשו במודל לטראומה בבעלי חיים נמצא כי הסטינג מהווה תנאי הכרחי ליצירת שינויים מוחיים במנגנוני למידה הקשורים לטראומה. נמצא כי אין זה מספיק לתת סם פסיכדלי לבעל חיים שעבר טראומה, אלא יש לחשוף אותו לתוכן הקשור לאירוע הטראומטי. תרגום של המ