איך לנווט במרחבי התודעה - ראיון מהפנט
ד"ר צחי ארנון עובד כמהפנט בבית חולים בני ציון, ומכהן כיו"ר האגודה הישראלית להיפנוזה. מהניסיון שלו, השאלות הכי פופולריות על היפנוזה הן מה אפשר לעשות עם היפנוזה והאם זה מסוכן. ובכן, תקבלו תשובות לשאלות האלו. אבל בנוסף, תלמדו לפחות דבר אחד חדש על היפנוזה - וגם על הנפש, ואולי תתחילו לחשוב על היפנוזה בתור כלי טיפולי מלהיב. ואפילו יש בונוס בסוף!
במה אתה עובד?
בבית החולים אני עובד כמהפנט. אם יש חולה ספציפי שמכל סיבה היפנוזה יכולה לעזור לו, פשוט מחייגים אליי ואני בא. לדוגמא, מישהו שהיה מאוד מתוח ועצבני לקראת ניתוח, והיה קשה להרגיע אותו, התפתח חשש להעמיס עליו תרופות הרגעה מעבר למה שמקובל. הצלחתי להרגיע אותו עם היפנוזה. מישהו אחר שמאוד כאב לו ולא הגיב לתרופות נגד כאבים. פנו אליי, אולי ההיפנוזה יכולה לעזור לו? גברת אחת נעצר לה תהליך הלידה. עובר הזמן, יש צירים, יש לחץ על העובר, והלידה לא מתקדמת. הרופאים לא מבינים, הם עושים את כל הפעולות הרגילות, זירוז לידה, ולא קורה כלום. אולי היפנוזה תעזור? באנו וההיפנוזה עזרה.
איך יכול להיות שההיפנוזה מטפלת בהכל? נשמע שזו תרופת קסם.
זו יכולת אנושית. בואי ניזכר בדוגמא שקורית לנו הרבה פעמים. בסוף יום כשאנחנו מורידים את הבגדים אנחנו מגלים על הרגל כתם כחול. זאת אומרת שחטפנו מכה מספיק חזקה כדי לעשות לנו שטף דם מתחת לעור. אנחנו מסתכלים ושואלים, מתי זה היה? אני לא זוכר שזה קרה, לא זוכר שקיבלתי מכה, לא זוכר שכאב לי. למה אני לא זוכר? כי כשקיבלתי את המכה הייתי עסוק, המוח החליט שכרגע יש משהו יותר חשוב להתעסק בו והוא מנע מהמודעות שלי להתייחס לעובדה שנפגעתי. ברגע שאנחנו מבינים שהמוח מסוגל להרגיע כאב, כל מה שאנחנו צריכים זה לדעת איך להפעיל את זה.
לכן זו לא תרופת קסם. אם לגוף יש את היכולת להחלים את עצמו, אז בהדרכה נכונה זה יקרה. אנחנו לא מבינים לגמרי איך זה עובד, אבל אנחנו יודעים שהגוף והנפש יכולים להחלים את עצמם, ובחלק מהמקרים גם מסרטן. אנחנו המהפנטים מפעילים יכולות קיימות, ולא מייצרים אותן. גיליתי גם שנורא קל להפנט אנשים בבית חולים, באופן משמעותי יותר מאשר בקליניקה.
למה?
אנשים שמגיעים לבית החולים נמצאים בלחץ נפשי שיוצר להם חוויה היפנוטית ספונטנית. ואז כשאני מגיע, אני לא צריך לייצר את ההיפנוזה, אני רק צריך לדבר. מסתבר שבקרב מהפנטים בעולם זה ידוע. אם האנשים בתוך היפנוזה, והם מושפעים ממה שאומרים להם, כדאי לדעת איך לדבר איתם. כך עיקר העבודה שלי בבית החולים הפכה להיות הדרכה של צוותי הרפואה. זה התחיל מרופאים, ועבר לאחיות, למזכירות רפואיות, לאלונקאים, ולכל מי שאני יכול לגשת אליו ולעזור לו. ההדרכה היא חלק מתפיסת עולם של איך לדבר נכון כדי להגיע להשפעה טובה. לדוגמא, כשרופא אומר למטופל בבית חולים "תעשה… רק אם אתה רוצה" המטופל קולט את ההצעה כהוראה.
מה קורה במהלך טיפול בהיפנוזה?
טיפול בהיפנוזה יכול לקחת כמה דקות בבית חולים. אם לדוגמא בא אליי אדם שרוצה להפחית כאב, אני קודם כל מדבר איתו,כדי להסביר לו מה זה כאב. באמצעות ההיפנוזה אני גם מפעיל לו דברים כדי שהכאב שלו ילך ויפחת. בשביל להסביר את המשפט האחרון אני צריך לספר את הסיפור של הכאב. בתוך חמשת החושים שיש לנו בגוף אין לנו חוש לכאב, ולמרות זאת אנחנו חשים כאב. מסתבר שהכאב הוא לא חוש אלא תוצאה של הניתוח שהמוח עושה לנתונים שהחושים מעבירים. חום בהתחלה יורגש כחום, אך מעל זמן מסוים וטמפרטורה מסוימת יורגש ככאב. רעש מעל עוצמה מסוימת יהיה כואב באוזניים. אור חזק יהיה מסנוור וכואב בעיניים. זאת אומרת שמעל סף מסוים, המוח מפענח את הקלט החושי ככאב. אני, בעזרת ההיפנוזה, יכול להשפיע על המוח של המטופל, והוא יפענח את התחושות כפחות כואבות.
לדוגמא מקרה שקרה לי: הייתי צריך ניתוח ברגל, הגעתי לרופא הפלסטיקאי ושכבתי על מיטת הטיפולים. מאחר ואני שוכב, אני לא רואה מה הרופא עושה בדיוק. הוא ניגש לרגל ואמר לי שהוא מנקה את המקום עכשיו, הוא יחטא עם אלכוהול ואני ארגיש קצת רטיבות וקרירות. ואכן הוא חיטא את המקום והרגשתי את הרטיבות והקרירות. אני מחכה לזריקת הרדמה מקומית… מחכה ומחכה ולאט לאט נהיה במתח. אזרתי אומץ ושאלתי את הרופא מה קורה עם הניתוח, והוא עונה לי "בדיוק סיימתי".
כלומר, הרופא הפלסטיקאי עשה לך היפנוזה?
אני כבר הגעתי במצב היפנוטי בגלל הלחץ. הרופא רק לקח לי את תשומת הלב ומיקד אותה בתחושה של רגל רטובה וקרירה. בעקבות זאת המוח שלי התעלם באופן אוטומטי מהזריקה ומהאירועים שקרו שם ברגל ולמעשה לא הרגשתי כלום. החלטתי לבדוק את זה. ניסיתי את הטכניקה הזו עם אחיות ורופאים במחלקה כשהם נותנים זריקה או לוקחים דם. מצאנו שזה גורם לאנשים לא להרגיש את המחט כשהיא נכנסת להם לגוף!
כי הם מתרכזים ברטיבות?
אתה לוקח להם את תשומת הלב וגורם לה להתמקד במשהו אחר, ואז המוח לא מפענח את הכאב וכתוצאה מכך האדם לא מרגיש את הכאב. ברמה הפיזית הגוף יודע, אבל האדם לא מודע. אחת מהדוגמאות המוכרות ביותר לכך הן כשאמא מנשקת את התינוק שלה בפצע והוא נרגע. למה זה מפחית לו את הכאב? כמובן שיש גם אלמנט נפשי כשאמא מחבקת, מנשקת ותומכת. אבל זה גם נוירולוגי. האמא מייצרת גירוי נוסף על העור, שהולך למוח, והקשב מופנה אל עבר הגירוי החדש, וכך מפסיק את הכאב. כשאנחנו מבינים איך המוח מייצר כאב, או איך הוא מפסיק כאב, אנחנו יכולים בהיפנוזה להפעיל את המנגנון הזה.
איך הגעת לקריירה של מהפנט?
הייתי נווט בחיל האוויר, ובאיזשהו שלב הארכתי את חתימת הקבע בתנאי שיתנו לי לימודים אקדמיים. התחלתי ללמוד פסיכולוגיה כי גיליתי שאנשים זה דבר שמעניין אותי. המשכתי לתואר שני, ומאחר והייתי בקבע, התחלתי התמחות כקב"ן. יום בשבוע שהייתי הולך לטוס וחמישה ימים הייתי פסיכולוג במרפאה.
גמרתי את השירות הצבאי והתחלתי לעבוד כפסיכולוג. עדיין החזקתי בתפיסה המקורית של הפסיכולוגיה הפרוידיאנית לפיה צריך לחפש בהיסטוריה את הסיבות לקשיים בהווה. אחד מהמדריכים שלי משלב ההתמחות, מסתבר שהוא איש מאוד ותיק בהיפנוזה בישראל. פעם שאלתי אותו, תשמע, כשאני בא אליך להדרכה אין לי חשק להיכנס לפגישה, כשאני יוצא - אני יוצא מאושר. מה קורה פה? הוא ענה לי: "היפנוזה". הוא היה מכניס אלמנטים של היפנוזה לתוך ההדרכה בלי לעשות היפנוזה פורמלית. כנראה שזה היה הקשר הראשון שלי להיפנוזה.
לאחר כמה שנים, הייתי בכנס של פסיכולוגיה קלינית. הלכתי לסדנה שהייתה קצת מוזרה למען האמת, אבל עשתה לי נעים. בסוף הסדנא שאלתי את המנחה, מה הקטע פה? גילינו שהיא גרה קרוב אליי, והתחלתי ללמוד אצלה. מסתבר שהיא הכניסה את הבודהיזם ואת המדיטציה לתוך הסדנא, והיא גם עושה את זה באופן קבוע בתוך טיפולים. הבודהיזם הוא לא רק תרגילי מדיטציה, אלא גם פילוסופיה פסיכולוגית מאוד רציונלית, שמתאימה לזרם הקוגניטיבי בפסיכולוגיה. אחר כך הלכתי ללמוד מדיטציה, עשיתי כמה קורסים פורמליים במדיטציה, ונפתח לי הקשר בין הגוף והנפש.
מה ההבדל בין מדיטציה להיפנוזה?
ההתחלה יכולה להיות דומה. המדיטציה אומרת: אני אלמד אותך להתבונן, גם בגוף שלך, וגם בנפש שלך, וגם במחשבות שלך, אך מבלי להשפיע עליהם. זו התבוננות נייטרלית, ומה שקורה קורה. אני זוכר שבאחת המדיטציות הראשונות שעשיתי, גיליתי שמתעורר בי המון כעס. יושב בנאדם, לא מדבר כבר יומיים עם אף אחד, פתאום הוא כועס. מה קרה? בזכות המדיטציה, בעצם ההתבוננות, אתה מגלה איך הנפש שלך עובדת. אני גיליתי שכעס יכול להגיע בלי שום גירוי, ואחר כך המחשבה מתחילה להמציא סיבה. ראיתי איך אני ממציא תירוץ למה אני כועס על על מישהו שבכלל לא נמצא פה, וכמובן שלא עשה שום דבר. לעומת המדיטציה שרק מתבוננת בתופעות, ההיפנוזה מכניסה אלמנט של שינוי. אבל ההתחלה דומה. להיכנס פנימה, לתוך עצמך, להיות בשקט ולראות מה קורה. אנחנו גם נוהגים להתחיל היפנוזה בהרפיה.
דרך המדיטציה הגעת להיפנוזה?
גיליתי שיש דברים שקורים לאדם והם לא לפי התיאוריה הפסיכולוגית הפרוידיאנית המקורית. הרחבתי את היכולת שלי ללמוד את כל מה שקשור בגוף - נפש. לאט לאט זה משך אותי יותר ועזבתי את הגישה הישנה. נחשפתי גם לעובדה שאופני החשיבה שלנו משפיעים גם על הגוף וגם על הנפש. איכשהו בתוך התהליך של גוף נפש מצד אחד וקוגניציה מצד שני, הגעתי להיפנוזה. באיזשהו שלב עשיתי קורס פורמלי בהיפנוזה. אחרי המבחן, קיבלתי הסמכה והתחלתי לעבוד, בהתחלה בחשש מאוד גדול.
ממה חששת?
ההיפנוזה היא כלי חזק עם המון אחריות וחששתי שלא אעשה נזקים, שלא אעשה את הדברים הלא נכונים. יש להיפנוזה סטיגמה, במיוחד בארץ, של משהו שיכול להיות מאוד מסוכן. יש סיפורים על מישהי שנכנסה להיפנוזה ולא יצאה. זה באמת קרה בארץ בשנות ה-70. אותה גברת השתחררה לאחר מכן מההיפנוזה, כשהגיע מטפל אחר. וזה לימד אותי שגם אם המהפנט נורא כשרוני, הוא יכול לעשות נזק אם הוא לא יודע מה הוא עושה. אז יצא חוק ההיפנוזה. ובאמת הרמה המקצועית של מהפנטי ישראל היא הרבה יותר גבוהה מאירופה, אנחנו רואים את זה בכנסים בינלאומיים. אבל הפחדים נשארו.
למדתי שלא לפחד כי אנחנו רק מפעילים את יכולת ההיפנוזה שטמונה באדם. אם זה לא יתאים לו, ההיפנוזה לא תקרה. כשרק התחלתי לעבוד כמהפנט, טיפלתי במישהו. נכנסנו להיפנוזה והתחלנו לעבור בצורה דמיונית על הגוף שלו כדי שירפה את כל האיברים בגוף. פתאום בשנייה אחת הוא יצא מההיפנוזה. שאלתי אותו מה קרה, והוא סיפר לי שיש לו פציעה בגוף, שגורמת לו לבושה, והוא לא מסוגל כרגע להתמודד עם הנושא. הוא הוציא את עצמו מההיפנוזה כשביקשתי ממנו להרפות את אותו איזור בגוף. והאמת, בכל עשרים השנים שאני מהפנט, לא קרה לי אף פעם שאדם לא השתחרר מהיפנוזה.
אני מודע לכך שאנשים חוששים. הפחד שלהם הוא לאבד שליטה, שהם לא יזכרו או לא ידעו מה היה, שהם יגידו שטויות, שיצאו להם סודות. ההפחדות קיימות אך הן לא מציאותיות, כי אנחנו עושים היפנוזה בשביל לעזור. ההיפנוזה היא כלי שמעצים את היכולת של האדם, לא מחליש.
הבעיה היא אולי, שאם לאדם יש נטיה אובדנית - אתה מעצים אותו ובכך עוזר לו לפגוע בעצמו?
אני לא חושב. מי שבאמת רוצה למות, יסתיר את זה גם בהיפנוזה, כדי שאני לא אצליח למנוע ממנו. אם אדם מספר לי על נטיה אובדנית, אני יכול להשתמש בהיפנוזה כדי לבדוק למה הוא רוצה להתאבד, כדי לחזק לו את המוטיבציה להישאר בחיים. אגב לא צריך היפנוזה בשביל זה. היה לי פעם מטופל שאמר לי "לפעמים אני חושב שאין טעם לחיים". התחלנו לדבר. אוקיי, לפעמים אתה חושב שאין טעם לחיים, לפעמים אתה חושב שיש טעם לחיים. בוא נפתח גם את זה וגם את זה, לא נפחד, בוא נראה. הוא חי עד היום.
אז מתי לא כדאי להשתמש בהיפנוזה?
יש מצבים פסיכיאטרים שאם האדם נמצא בהם, היפנוזה יכולה לדרדר אותו, כי בתוך ההיפנוזה המודעות מתפצלת. האדם מדבר איתי ובמקביל גם נמצא במקום אחר. לפעמים כבר יש פיצול בתוך האדם, וזה יכול להחמיר את זה.
יש מצבים בהם ההיפנוזה לא יכולה לעזור. אנשים חושבים שההיפנוזה היא כמו ניתוח של הנפש בהרדמה מלאה. שאני אכניס אדם להיפנוזה, אוציא לו את הדבר שמציק לו, מחשבות או התאהבות לא רציונלית, ואחזיר אותו מתוקן. ההיפנוזה לא עובדת ככה. אי אפשר להוציא מבנאדם מחשבות או למחוק לו זיכרון. בשונה מניתוח פיזי שבו אתה פותח את הגוף, רואה איבר, ומוציא אותו, הנפש היא לא ככה. אני לא יכול להוציא דברים, כי החלקים של הנפש לא תחומים. אבל אני כן יכול לשנות אותם.
בקורס ההיפנוזה סיפר לנו המדריך על ילד שהגיע לטיפול בגלל טיקים בעיניים, מצמוצים מאוד תכופים שמביישים אותו. באמצעות ההיפנוזה, המדריך העביר לו את הטיקים מהעיניים לאצבעות הידיים. כך שאם אצבעות הידיים יקפצו לו, הוא יוכל להכניס את היד לכיס ואף אחד לא יראה.
למה לא להעלים את הטיקים לגמרי באמצעות ההיפנוזה?
בשביל לטפל בבעיה לגמרי אני רוצה להבין מה הטיקים אומרים, מדוע הם הופיעו. הם מסמלים מסר מהנפש, איזושהי מצוקה, שבסופו של דבר מתבטאת בטיקים - אבל הטיקים הם לא הנושא. כמו שאנחנו רואים אצל ילדים: אם ילד עובר חרם בבית ספר, פתאום את רואה שהילד מפסיק לאכול בבית. אז אתה לא דוחף לו אוכל, אתה מנסה להבין מה קורה לו בבית הספר.
היה נער שהגיע אליי עם כאבים לא מוסברים. הוא הגיע בהמלצת רופאים כי הם לא הצליחו להרגיע את הכאב עם תרופות. קודם כל, לפני שאנחנו מעלימים את הכאב, התחלנו לחקור למה זה קורה. הסתבר שהנער הזה חשב שהכאב הוא עונש על מעשים לא טובים שהוא עושה. אז הנפש שלו ייצרה לו כאב. ברגע שידענו את הסיבה, יכולנו לעבוד גם על המחשבות, על המעשים הלא טובים שהוא עושה, על מהות העונש, וגם על הכאב. היינו צריכים לגלות את התשתית שמאחורי הסימפטום.
בעצם, עדיף לא לפתור את הבעיה לפני שאנחנו מבינים מה המשמעות שלה.
הגיעה אליי אישה ושאלה אותי אם באמצעות בהיפנוזה אני אוכל להגביר לה את התשוקה המינית, כי כבר זמן מה אין לה שום תשוקה אל הבעל שלה, והיא לא רוצה לפרק את הנישואים. האם אפשר בהיפנוזה להגביר תשוקה? בעיקרון כן. אבל לפני שנגביר תשוקה, בואי נבין מה קרה שהוריד את התשוקה. אז לקח כמה פגישות של חקירת הבעיה עד שהיא הוציאה את המרצע מהשק - יש לה רומן, שם התשוקה שלה נמצאת. ברגע שזה יצא החוצה היא הבינה שהיא לא צריכה טיפול פסיכולוגי כדי להגביר תשוקה, אלא היא צריכה להחליט עם מי היא רוצה להיות. היא נפרדה ממני בתודה. אני לא יודע מה היא החליטה בסוף.
לאט לאט, עם העבודה, צברתי ניסיון וגיליתי להפתעתי שהיפנוזה נכנסה לי לתוך החיים בלי שאני בכלל מתכוון. ההיפנוזה הפכה להיות תפיסת עולם ולא רק שיטת טיפול.
מה היא תפיסת עולם היפנוטית?
זה מתקשר לתפיסות הקוגניטיביות. הבנתי שמה שאתה אומר ואיך שאתה אומר, יש לזה השפעה על בני אדם אחרים. בחירת המילים, קצב הדיבור, וגם הבעת הפנים, המון דברים משפיעים על התקשורת. אם אני רוצה להשיג משהו, או רוצה למנוע משהו - במקום לחפש מה לא בסדר ומאיפה זה נולד, אני מעדיף לחפש מה כן בסדר ולחזק את זה. במקום לתקן את הרע, אתה מעצים את הטוב. זה חלק מהתפיסה ההיפנוטית.
אם אני אומר למישהו, שב רגע בשקט עכשיו ואל תחשוב על הרגל הימנית שלך - מיד האדם יחשוב על הרגל הימנית שלו. אנחנו לא יכולים לא לחשוב, אנחנו לא יכולים לא לעשות. אם אני ארצה שאדם לא יחשוב על רגל ימין, אם אני אגיד לו, לדוגמא, לגרד באוזן ולהתרכז בגירוד. כל עוד הוא הקשב שלו נמצא בגירוד, הוא לא יחשוב על הרגל.
ואתה משתמש בהיפנוזה רפואית גם על עצמך?
לפני כמה זמן קרה לי שהתעוררתי באמצע הלילה עם כאבי גרון כאלה, שאני מבין שמתפתחת לי דלקת גרון ומחר אני אקום חולה. לא יכולתי לחזור לישון בגלל הכאב. אז שכבתי ועשיתי לעצמי היפנוזה. דיברתי אל הגוף שלי, ביקשתי ממנו להחלים את מה שקורה בגרון הכי מהר שהוא יכול, ואם אפשר שמחר בבוקר לא יהיה לי כלום. ואכן קמתי בבוקר בריא.
כל אחד יכול לעשות את זה? גם אני יכולה לשכנע את עצמי לא להיות חולה?
כן. את יכולה לבקש מהגוף שלך להחלים דבר מסויים. אני גם מדגיש לגוף, שזה לא שאני לא רוצה שיכאב לי, אלא שאני רוצה לסלק את הגורם לכאב. ובגלל שאני הרבה שנים בהיפנוזה, כולל היפנוזה עצמית, כולל מדיטציה, זה עובד. האמת שיצא לי להציע את זה לכמה אנשים. יש כאלה שזה עובד להם חזק, יש כאלה שזה עובד להם חלש, ויש כאלה שזה לא עובד להם.
בואי ניקח דוגמא להיפנוזה עצמית מוכרת שקורית מבלי שהתכוונו אליה. מישהו אומר לי משהו והחשיבה שלי מפענחת את הנאמר כמבייש. מייד אני מסמיק. כלי הדם בפנים התרחבו ויותר דם עלה לפנים והם נהיו אדומות. למה הגוף שלי מגיב ככה? כי המחשבות שלי משפיעות על הגוף.
גם ילדים יכולים להשתמש בהיפנוזה?
אם היה אפשר להכניס את התפיסות הללו לתוך בית הספר זה היה כיף. תמיד קוראים לי לעשות הרצאה בכיתות של הילדים ושל הנכדים, אבל זה רק בכיתה מסוימת בבית ספר מסוים, לא בכל הארץ. בהרצאות כאלו אני מדגים לילדים את היכולת של הנפש ושל המחשבה להשפיע על הגוף. ואז אנחנו מבינים ביחד: אם ההשפעה הזו קיימת, כדאי לבחור את ההשפעה הנכונה כדי שיהיה לנו הכי טוב, הכי נעים והכי רגוע. ואני מחנך את הילדים לחשיבה חיובית ולדיבור חיובי, לעצמם ולאחרים, כי המילים משפיעות, יש למילים המון כוח.
מה החלום שלך?
אם יותר אנשים יעשו היפנוזה, מדיטציה או הרפיה, בעצם יתרגלו כל טכניקה שמורידה מתחים ומרגיעה, הסביבה תהיה הרבה יותר נעימה. נעשה מחקר גם בארה"ב וגם בארץ על השפעת המדיטציה על הסביבה, וגילו שבסביבה בה מתרגלים מדיטציה - יש ירידה בפשיעה ובאלימות. אני מאחל לאנשים שילמדו לחשוב ולנסח את עצמם חיובית כי זה עושה שינויים, גם במדדים גופנייים, הורמונליים, ובוודאי רגשיים. מי שמיישם את ההיפנוזה בחיים שלו, אני חושב שהחיים שלו יותר טובים. לא עשיתי על זה מחקר, אבל אני יכול להגיד שלי ההיפנוזה עושה ממש טוב.
ומה שהכי הייתי רוצה זה לראות איך אפשר להפעיל את ההיפנוזה כדי לעזור לגוף להחלים את עצמו, גם במקרים רפואיים מאוד קיצוניים. להבין מה סרטן עושה לגוף, גם מבחינה גופנית אך גם מבחינה נפשית, ולראות האם היפנוזה יכולה לעזור לחולי סרטן.
מה הדבר הכי מפתיע שקרה לך עם היפנוזה?
אחרי שההורים שלי נפטרו היה לי קשה, וביקשתי לפגוש אותם בהיפנוזה. זה עזר לי להתמודד עם האבל. אני לא אומר שזה היה מפגש אמיתי, אבל התחושה שלי הייתה שאני פוגש את ההורים שלי. שאלתי אותם שאלות, קיבלתי מהם תשובות, זה הרגיע בי משהו. גם אם הכל דמיוני, המפגש שינה אותי לטובה ואני מברך על זה.
אתה מכיר מנטרה חיובית שתוכל להמליץ לאנשים להגיד כל בוקר כשקמים?
זו מנטרה של אחד המהפנטים הראשונים. זו למעשה היפנוזה עצמית. וכשאתה מפעיל אותה, אתה מגלה שהיא נכונה, היא מייצרת משהו. אתה קם בבוקר מסתכל על המראה, ואומר: "בכל יום ויום, אני נעשה יותר טוב, בכל דרך אפשרית".
מרים דיסין בן אור היא סטודנטית לדוקטורט במדעי הקוגניציה והמוח באוניברסיטת בן גוריון, וכותבת בעמוד שטיפת מוח.