איך במקרה הפכתי לגורו ניורוטק - ראיון
בשנים האחרונות חווינו קפיצה משמעותית בכל הנוגע לטכנולוגיות מוח. רעיונות שהיו נראים מופרכים לגמרי קמו לתחיה. מוצרים כמו שליטה במכונה באמצעות המחשבה, טיפול במחלות ניורולוגיות ונפשיות, שיפור היכולות האנושיות, נמכרים כעת בחנויות. הניורוטק הולך לשנות את העולם.
בעיצומה של מגפת הקורונה, נפגשתי לשיחת זום עם המייסד של ניורוטק אנליטיקס, אלון בראון. אלון מגבעתיים במקור וגר כבר שש שנים בריצ'מונד, אנגליה ("מספיק רחוק אבל מספיק קרוב, ומדברים אנגלית"). אדם סקרן, למדן, ומלא בתובנות מעניינות על נפש האדם, על ניורוטק, על יזמות ועל טעויות.
מהי ניורוטק אנליטיקס Neurotech Analytics?
המטרה שלנו היא לנתח את תעשיית הניורוטק ולהבין אותה. זה חשוב לכל הצדדים; גם לחברות וגם למשקיעים. לדוגמא, לפני קצת יותר מחצי שנה, חברת סטארט-אפ בשם control labs נמכרה לפייסבוק בחצי מיליארד דולר - הסכום ניתן על הרעיון ולא על הכנסה (revenue). המכשיר שלהם הוא EMG (רשמת שריר חשמלי), ואני משוכנע שבישראל יש כמה חבר'ה שעושים מחקרים הרבה יותר מתוחכמים, הייתי ממליץ לכל מי שעוסק בתחום להבין מה קורה ולדעת שאפשר להתקדם.
מה זה בעצם ניורוטק?
יש כמה הגדרות לניורוטק וההגדרה שלנו היא הכי כללית. בעבר התייחסו אל ניורוטק בתור ניורומודולציה בלבד, אבל אחרי שכמה חברות עבדו על מוצרים של מוח וטכנולוגיה שרחוקים מניורומודולציה, ההגדרה התרחבה. לדוגמא אילון מאסק עם שתל מוחי פולשני ובריאן ג'ונסון עם בינה מלאכותית ו-EEG. רק לפני שבוע ג'ונסון הודיע שבאמצעות קידוד EEG יהיה ניתן לדעת מה השיר שהאדם חושב עליו, חדשות ממש טריות.
איך הגעת לתחום הניורוטק?
תמיד אהבתי ביולוגיה, מדע ומחשבים. בתיכון הייתי במגמת ביוטכנולוגיה, וזה תחום שחזרתי אליו בהמשך. בצבא התגייסתי לממר"ם, הייתי שם בקורס תכנות בשנת 1996 בערך. מיראביליס היו ביחידה שלי, ושנתיים לפני היה להם אקזיט של 600 מיליון דולר, אז התחילה הבועה בישראל. תוך כדי הצבא כבר התחלתי את הסטארט-אפ הראשון שלי יחד עם חבר, עם גיוס שהשגתי מ-Apple ישראל.
לאחר תקופה סגרנו את הסטרטאפ, טיילתי במזרח, והתחלתי ללמוד באוניברסיטה העברית. למדתי כל מה שאני יכול: ביולוגיה, מתמטיקה, מחשבים, מדע הדתות, פסיכולוגיה, סינית… עשיתי מבוא של כל כמעט דבר באוניברסיטה, גם בגבעת רם וגם בהר הצופים. פשוט התפרעתי שם עם הלמידה. לקראת התואר השני התחכמתי ושלחתי אימייל לכל הפרופסורים באוניברסיטה. כתבתי מה אני יודע לעשות ושאלתי מי רוצה שאני אעבוד במעבדה שלו. הגעתי למעבדה במדעי כדור הארץ כי היתה שם מצלמה ספקטאלית ורציתי לעבוד עם הטכנולוגיה הזו. תוך כדי התואר התחלתי ללמוד את הפסיכולוגיה של עצמי. הייתי חוזר הביתה בכל יום ורושם, רושם, רושם את המחשבות שלי, במשך שעות. ניסיתי למצוא כל מיני דפוסים בקוגניציה של עצמי, בעצם עשיתי לעצמי hacking. אני חושב שהיום קוראים לזה CBT.
תמיד חשבתי שאני הולך להיות פרופסור באוניברסיטה, אבל לאט לאט הבנתי שאני לא ממש רוצה את זה, נמאס לי קצת. היה נראה לי יותר הגיוני לעשות את מה שאני רוצה ולהרוויח מזה כמה שיותר כסף. זה היה מפנה מסויים. התחלתי לעבוד בטכנולוגיות שיווק, עם השנים בניתי כמה קבוצות וחברות. גם בשנים האלו הקדשתי הרבה זמן לעבודה על הפסיכולוגיה של עצמי ועל הגוף שלי. אני מרגיש שזה נתן לי יותר כוח. בעבר הייתי מאוד ביישן, בצד של הכיתה, מפחד להתחבר עם אנשים. עם הזמן סידרתי את עצמי.
בשלב מסוים התחלתי לקנות דומיינים של התחומים שעניינו אותי. כך גם קניתי את הדומיין של ניורוטק. זו אחת מהסיבות שהביאו אותי לתחום של הניורוטק, אני פשוט בין הראשונים שקנו את התחום הזה.
מה מושך אותך במדעי המוח?
מאוד מעניין אותי ללמוד על זכרון העבודה שלי. עם הזמן הבנתי שאחת מהמגבלות שלי היא הקיבולת של זכרון העבודה. כדי להחליט החלטה, אנחנו צריכים לטעון כמה עצמים לתוך זכרון העבודה, ולשחק עם העצמים מתמטית. אנשים חושבים שהם אינסופיים, ושהם מחליטים עכשיו החלטות מטורפות, אבל קיבולת זכרון העבודה היא כל כך קטנה, וכתוצאה מכך יכולת ההחלטה מאוד דלה. היכולת להחליט החלטות טובות היא חשובה, אבל כשאני מסתכל על העבר שלי, אף פעם לא הבנתי מהאיפה ההחלטות שלי הגיעו.
אדם מסיים י"ב ושואלים אותו, מה תעשה כשתהיה גדול? מה תלמד באוניברסיטה? אלו החלטות כל כך מסובכות, והבטחון העצמי של אנשים יורד ככל שלא מצליחים לקבל החלטות טובות. גם אם תיאורטית יש תשובה נכונה המציאות היא מורכבת, הפער בין התפיסה שלנו לבין המציאות הוא כל כך גדול, שהיכולת שלנו להחליט שואפת לאפס. המערכת הקוגניטיבית מתחרה מול מערכות אחרות בגוף על משאבים, כמו שכתב דניאל כהנמן. אני חושב שאפשר לחבר אדם לקסדת EEG ולעזור לו לבצע החלטה באמצעות ניתוח הפעילות החשמלית של המוח בתגובה לגירויים. אני עובד על זה.
קבלת ההחלטות יכולה להשתפר עם הזמן…
אבל היכולת המוטורית של האנשים הולכת ויורדת, גם בעקבות הגיל וגם בעקבות אמונות של הסביבה. המוטוריקה של הגוף גם מאוד מעניינת אותי. ככל שהאדם מתבגר הוא מפסיק ללמוד תנועות חדשות, הגוף שלו משתנה, נהיה יותר שמן, שובר רגל, ואנשים בקושי יכולים לעמוד ולעשות כלים. הייתי רוצה לקדם את היכולת המוטורית של קשישים.
סיפרת שקנית דומיין, מה עשית איתו?
הצעתי להרבה אנשים שיכנסו איתי כשותפים לדומיין, וכולם חשבו שזה שטויות, היו לי כל כך הרבה סירובים. אף אחד לא רצה. רק צחקו עליי ועל הניורוטק…
הגעתי לשותף שלי במקרה. זה התחיל כשפיתחתי מודל של מסלול היזם בהתאם לטעויות שלי ושל חברים שלי. רציתי למפות את החברות ואת הבעיות שלהן בדיאגרמה עגולה, חיפשתי וחיפשתי, עד שמצאתי חברה אנליסטית שמייצרת דיאגרמות - Deep Knowledge Analytics. מאוד אהבתי את הדיאגרמה שהם יצרו עבורי, והצעתי להם שנעבוד ביחד על דיאגרמות לניורוטק. קמינסקי התחבר אליי וחקר גם הוא את תחום הניורוטק, וכך התחלנו לעבוד ביחד.
יש אנשים שחושבים שניורוטק זה ענף של הייטק שבמקרה עוסק במוח, מה דעתך?
ניורוטק זה לא כמו הייטק, כאן יש משמעות. בניורוטק אפשר להגדיר מטרות גדולות, זהו תחום שנוגע לאדם, לפוטנציאל האדם עצמו. כבר היום יש בארה"ב 150,000 אנשים עם שתלים מוחיים. לעסוק בתחום הזה, לעזור לעיוורים לראות, לקטועי גפיים להרגיש, לעזור לנכים ללכת ולזקנים לעמוד… אני לא יודע מה יכול להיות יותר משמעותי מזה. תקחי אלפי אנשים שיושבים ומייצרים בסך הכל משחק. אני מבין את זה, אבל מבחינה מוסרית הייתי מעדיף שהכסף ילך לתחום הניורוטק ולא לאיזה קשקוש חדש שיוצא.
בנוסף תחום הניורוטק נמצא עכשיו בנסיקה. כיום, סימולציה ממוחשבת של קורטקס של עכבר, דורשת מחשב שהקירור שלו עולה מיליון בשנה. וזה אפילו לא כל המוח של העכבר. ככל שהטכנולוגיה יותר מתקדמת, כך אנחנו מבינים יותר את המוח. אני חושב שגם בגלל זה, ניורוטק מעניין את כולם בעמק הסיליקון ובכל מקום.
בתוך עולם הניורוטק, איזה תחום הכי מצליח?
מוצרים עם EEG כמובן, שעוסקים בקריאה של המוח, וחברות ניורומודולציה מן הסתם. עוד תחום שנהיה מאוד מעניין זה הסייק-טק (psytech) תחום שחוקר את ההשפעה של סמים פסיכדלים, הכנס המרכזי הוא בישראל.
איפה ישראל ביחס לעולם בתעשיית הניורוטק?
הרמה של ישראל מאוד גבוהה. האוניברסיטה העברית נחשבה מספר שתיים בעולם מבחינת חקר מדעי המחשב. התחרות היא כל כך גדולה, ואין לי מושג איך אוניברסיטאות מישראל כמו באר שבע, תל אביב, בכלל מתחרות עם אוניברסיטאות כמו הארוורד וקיימבריג'. זו חידה, תעלומה. אני הולך לכנסים של של קרנות הון סיכון, ורואה בכל הסטטיסטיקות את ישראל. לא יודע מה היא עושה שם במקום שלישי, אחרי אמריקה וסין. לכן אני ממליץ לאנשים מתחומי קוגניציה ופסיכולוגיה ללכת לכיוון טכנולוגי בישראל, כי יש כל כך הרבה ידע בתעשייה. כמו בקהילה שלכם, בה יש הרבה אנשים דוקא מחקר המוח ומפסיכולוגיה. קהילה יכולה להעלות את הניורוטק הישראלי על המפה העולמית.
אני חושב שישראל תהיה מובילה בניורוטק בדיוק כמו בהייטק. האם היא תצליח להגיע למקום הראשון? אני לא יודע. אם בישראל משרד הביטחון ידחוף את התעשייה כמו ש-DARPA דוחפת את האמריקאים, ישראל תתקדם מאוד. יש הרבה כיוונים שהצבא יכול להיכנס אליהם, כמו שתלים מוחיים ופיזיותרפיה.
כיום לכל חברה שמכבדת את עצמה יש מעבדת מחקר. מה זה אומר על תפקיד האקדמיה?
עדיין, המחקרים המעניינים קורים באוניברסיטה והבעיה היא של קניין רוחני: איך להפוך את המידע של המעבדה לחברה. לכל מדינה יש את החוקים שלה ואני חושב שבישראל יחסית טוב. כשאני מדבר עם פרופסורים אנגלים נשמע שהאוניברסיטה שמה להם רגל.
יש מקום לסטודנטים בתעשיית הניורוטק?
בטח, יש מלא מקום, אבל לא בישראל. בכל העולם, ארה"ב ואירופה, יש הרבה חברות. עבודה מהבית כנראה אפשרית רק בתחומי בינה מלאכותית ועיבוד מידע. אני מזמין את כל מי שרוצה ללמוד על תחום הניורוטק להיכנס לאתר ולצפות בדו"ח ובניתוחים המאוד ויזואלים.
איזה כישורים צריך כדי להיכנס לתחום?
קשה להגיד, מכיוון שתחום הניורוטק מאוד רחב. מצד אחד יש לך את האלגוריתמים ואת התכנות. מצד שני, יש צורך בעבודה מול מטופלים. מעבר לזה, יש גם מקום להקמה של המיחשוב. אני רואה גם אופציה לקחת מוצר או מכונה ולהשכיר את השימוש בה בשוק הפרטי. מן הסתם זה הרבה יותר קל בלונדון מאשר בישראל, כי הביקוש כאן מאוד גדול.
האם השוק מבדיל בין מוצר טוב עם בסיס מדעי, לבין מוצרים גרועים?
קודם כל, בחלק מהתחום יש צורך באישורים ממשלתיים כמו FDA, ולכן זה לא כזה משחק ילדים כמו בהייטק. אבל המוצרים מגיעים או לא מגיעים לשוק בלי קשר לאיכות שלהם. החברות הגדולות שמצליחות בתחומי הניורוטק, הם חבר'ה מעמק הסיליקון עם ניסיון בעסקים. זה לא אומר שהמוצר שלהם יותר טוב. הם יצליחו למכור, בזמן שאנשים אחרים שלא מכירים את העולם הזה, גם אם המוצר שלהם מדהים, לעולם לא יצליחו. אני חושב שדוקא למוצרים ברמה גבוהה קשה יותר להגיע לשוק.
למה?
סתם קוריוז, הייתי בכנס הייטק רפואי, והיתה הרצאה של פרופסור מלוס אנג'לס בה היא סיפרה על מוצר שעבדה עליו. היא עמדה על הבמה, מתביישת, בקושי יודעת לדבר… המוצר שלה מאוד חשוב ועובד במאה אחוז, זה מוצר שיכול להציל מליוני מליונים של אנשים שסובלים בשנה, ויכול לפתור טונות של בעיות ברפואה. היא כבר פיתחה מכונה, והראתה הצלחה על חזיר, זה תחום שהיא לומדת עוד משנות ה-70.
את חושבת שלמישהו היה אכפת ממנה? שמישהו עזר לה? לא. השוק לא יקדם את מה שהכי טוב, אלא את מה שהכי נמכר. זו אשליה טוטאלית לחשוב שהשוק תומך במשהו טוב; האנשים תומכים במשהו טוב. אם היה עומד שם במקומה בחור כריזמטי, שמוכר את עצמו, שיודע איך לדבר ואיך להתלבש, הוא היה לוקח את המוצר שלה למקום אחר לגמרי, והיה משיג השקעה של עשר מיליון.
בעצם מוצרים יכולים ליפול בגלל הרבה גורמים מסביב.
אין קשר בין המוצר עצמו לבין הסיכוי שלו להגיע לשוק. זו שאלה עסקית. אני חילקתי את תהליך היזמות לשמונה שלבים בהם אפשר ליפול, בכל פעם נפילה רצינית. תהליך היזמות דורש ממך להיות ארבע סוגים שונים של אדם, עם יכולת פסיכולוגית, תקשורתית, סוציאלית, מערכית, ושיווקית. אפשר להיכשל בכל כך הרבה מקומות.
איך פותרים את זה?
אני מסתכל על יזמות כמו מסע הגיבור בשר הטבעות - הגיבור יוצא להרפתקאה והוא חייב להבין שהוא צריך את הצוות שלו. הוא צריך יועצים, מנטורים, הוא צריך להביא את כל הדמויות האלו מסביב. הבעיה שלי תמיד היתה שלא הבנתי איפה אני נמצא ביחס לסיפור ולדמויות האלו. יכול להיות שיש לך רעיון מדהים באוניברסיטה, את הולכת עם הרעיון הזה לחברה שלך, היא אומרת "זה לא משהו" ונגמר. נראה לי שרוב הבעיות מתחילות שם, ברמה של עם מי אני מדבר בהתחלה. צריך לעשות את זה מאוד מדוייק. כל שלב בתהליך היזמות יכול להיות נפילה.
שאת כולם נפלת…
את כולם נפלתי ואני עוד נופל כל הזמן. ללמוד מהצלחות זה קשה מאוד, אנחנו צריכים ללמוד מהנפילות. 90% מהסטרטאפים נכשלו - איפה הם עכשיו?
כבר היום יש אפשרויות לקניית מוצר של שיפור קוגניטיבי. האם הולך להיווצר פער בלתי ניתן לגישור בין עשירים לעניים?
אני חושב ששיפור קוגניטיבי הוא עניין של ידע, לא של עושר. האם לאדם עשיר יש יותר סיכוי להיות פרופסור בבן גוריון, לעומת עני? לא חושב. לעשירים אין יותר השכלה, הם יכולים להיות דביליים. יש מליונרים על סף הטימטום. האינטלקט של הבנאדם לא קשור לכסף כיוון שאי אפשר לקנות אותו כסף. אני חשוב שההצלחה של האדם קשורה לסקרנות שלו וליכולת שלו לחפש באינטרנט, היום התקשורת היא כל כך גדולה כך שמי שרוצה להשיג משהו יגיע לזה.
האם חברות מתעסקות בהיבטים האתיים של הפיתוחים שלהן?
מכיוון שאנחנו מדברים על ערכים, הם יהיו שונים בין תרבות לתרבות. אפשר לקחת לדוגמא שמאל מול ימין, קולקטיב או אינדבדואל. איזה ערך החברות מממשות? אני חושב שבהרבה מקרים בעמק סיליקון, הבסיס הערכי של החברות יהיה הערך האישי (The Virtue of Selfishness), כשהאדם הוא המודל להשראה. זה מאוד מתאים לעברי הראשון. לדעתי ישראל קמה על הבסיס הזה שמנסה לייצר את המדינה החדשה, האדם החדש.
אז יש עיסוק באתיקה, אבל יכול להיות שערכים של חברה אחת יתנגשו עם ערכים של חברה אחרת.
כן, אני חושב שהשאלה העיקרית בניורואתיקה היא: כאשר אפשר לקרוא את התודעה של האדם, איך אפשר למנוע ניצול של הידע הזה? האם הקולקטיב ינצל את האינדבדואל? השאלה הזו מאוד תלויית תרבות. רק עכשיו בישראל, הממשלה השתמשה במידע אישי של האזרחים באמצעות הטלפונים. האם זה מוסרי או לא? בהנחה שזה עזר לטיפול במגפה, האם זה לא אתי? לא יודע. אנשים בעלי תפיסת עולם ימנית, יגידו שלמדינה אסור להתערב בפרט. מהצד השמאלי יגידו שמותר, וינסו ליצור חוקים ומגבלות.
כיום יש רגולציות שמתעסקות בניורואתיקה?
אין, כי עוד לא התקדמנו עד כדי כך. אני לא יודע איזה חוקים אפשר לעשות, האם נגדיר מראש לא להשתמש עם EEG כי יום אחד אולי ינצלו את זה? האם נגביל את המידע כי בעתיד אולי ישתמשו בו לרעה? אני לא מאמין בזה. אני חושב שהרבה יותר מסוכן לא לחקור. הטכנולוגיה של הבינה המלאכותית מתקדמת, ובשלב מסויים אנחנו נהיה חיית המחמד של הרובוטים. זו תהיה בעיה אתית, אם המכונה תשלוט על האדם. תחום הניורוטק חייב להתקדם, כי אם לא - הבינה המלאכותית תגיע ראשונה.
מרים דיסין בן אור היא סטודנטית לדוקטורט במדעי הקוגניציה והמוח באוניברסיטת בן גוריון, וכותבת בעמוד שטיפת מוח.