• Miriam Dissen Ben Or

המוחות מאחורי מדעי המוח: מגלה האמיגדלה

קארל פרידריך בורדך (Karl Friedrich Burdach) נולד להוריו דניאל וקרוליין בקיץ של שנת 1776, בלייפציג, סקסוניה, גרמניה. במאה ה-18 לייפצינג היתה עיר גדולה ומרכזית הקיימת כבר מאות שנים. אביו של בורדך, שהיה רופא, נפטר כשבורדך היה בן שנה. בעידוד המשפחה, בורדך המשיך את המסורת והתחיל לימודי רפואה בשנת 1793 באוניברסיטת לייפציג.

מפת העיר לייפציג במאה ה-17

אוניברסיטת לייפציג הוקמה על ידי חוקרים מאוניברסיטת פראג, בעקבות הצו המלכותי של קוטנה הורה (The Decree of Kutná Hora). בצו, שיצא ב-1409, הורה ואצלב מלך בוהמיה לשנות את החוקה של האוניברסיטה כך שמאזן הכוחות יתהפך לטובת הבוהמיים. לכן פרופסורים וסטודנטים סקסונים רבים עזבו את אוניברסיטת פראג והקימו בסוף אותה שנה את אוניברסיטת לייפציג. כשבורדך התחיל ללמוד שם, האוניברסיטה היתה עתיקה ונחשבת, עם בוגרים מפורסמים כמו לייבניץ. לכן, לא פלא שבורדך ינסה לחזור ללמד באוניברסיטה (ספוילר: זה לא קרה).


קארל פרידריך בורדך הצעיר, סביבות 1800

באוגוסט 1798 בורדך הצעיר קיבל תואר ד"ר לפילוסופיה מאוניברסיטת לייפציג. לא היתה שם פקולטה לרפואה, לכן בורדך המשיך את לימודיו בוינה, וקיבל הכשרה רפואית אצל פרנק (Frank). פרנק אמנם היה חוקר עם מוניטין מעולה, אך נדמה שבורדך בחר בו דוקא בגלל שהחזיק בתפיסה הבראוניאנית.


התאוריה הבראוניאנית (Brunonian system of medicine) פותחה ע"י בראון (Brown), רופא סקוטי, כשחלה בדלקת מפרקים והרפואה הקיימת אכזבה אותו. על פי התאוריה שפורסמה ב-1780, החיים הם מצב של עירור מוחי (excitability) המיוצר על ידי פעולה של גורמים חיצוניים על הגוף, ופתלוגיה מוגדרת כאשר יש עודף או מחסור של עירור. התאוריה בין השאר מעודדת שימוש טיפולי באופיום ואלכוהול, וכיום נטען שהתאוריה הבראוניאנית הרגה יותר בני אדם מאשר המהפכה הצרפתית ומלחמות נפוליאון גם יחד. אך בתקופה של בורדך, זו היתה תאוריה מודרנית שהדגישה את חשיבותה של הפעילות המוחית.


בורדך הפך לרופא ביוני 1799, כשהיה בין 23. הוא מאוד רצה לקבל מינוי באוניברסיטת לייפציג ובינתיים עבד כרופא פרטי וכמרצה. היה לבורדך מוניטין של מרצה מעולה, וחלק מההרצאות שלו הפכו לספרים. בורדך גם התפרנס מכתיבה מחקרית.


בורדך היה חלק מתנועת הפילוסופיה של הטבע (Natural philosophy), גישה מדעית לפיה הטבע כולו הינו אורגניזם חי אחד. לפי התאוריה הזו, הטבע הוא שלב מקדים לתודעה, או במילים אחרות, שלב שממנו התודעה יכולה להתפתח. בגלל שהם זהים במהותם, אפשר להשוות את כל כל הביטוייים של הטבע (מינרלים, עצים, חיות, אדם) לתודעת האדם. באוטוביוגרפיה שלו בורדך ניבא שהפילוסופים של הטבע יתנערו ממנו בגלל צורת המחקר שלו. למרות שהיה אמפירי, חלק מהחוקרים המודרנים מתייחסים בביטול לספרים של בורדך בגלל שהיה פילוסוף של הטבע. עם ההתפתחות המדעית, הגישה של התבוננות פסיבית רחבה על העולם התחלפה אל עבר שליטה אקטיבית על היבט צר של העולם.


בספרו "מבוא למדע הרפואה" שיצא בשנת 1800, בורדך השתמש לראשונה במונחים ביולוגיה ומורפולוגיה כפי שאנו מכירים אותם היום, אך הקרדיט על כך ניתן לאנשים אחרים. טרוויראנוס (Treviranus) נחשב לראשון שכתב על ביולוגיה - אך ספרו יצא שנתיים לאחר בורדך. המונח מורפולוגיה מיוחס לגתה, בספרו שיצא עשרים שנה אחרי בורדך. באוטוביוגרפיה שלו, בורדך כתב: "אני השתמשתי במונח (מורפולוגיה) לראשונה בספרים שלי; הוא שייך, לכן, לי".


אוניברסיטת טרטו, אסטוניה, במאה ה-19

רק אחרי 12 שנים של המתנה נכזבת, בורדך התייאש מהחלום של מינוי בלייפציג, ובשנת 1811 קיבל מינוי באוניברסיטת טרטו, אסטוניה. בינתיים בורדך הספיק להתחתן עם אשתו ג'ואנה ולהביא שני ילדים לעולם: קרוליין, בתו הבכורה של בורדך, נולדה שנה לאחר שאמו קרוליין נפטרה ואולי נקראה על שמה. אך קרוליין הקטנה לא האריכה ימים ונפטרה כשהיתה בת תשע. ארנסט, צעיר בשנתיים מקרוליין, היה בנו השני של בורדך, ובהמשך השתתף בפרויקט המרכזי של חייו.


אוניברסיטת טרטו (Universität Dorpat אז) עברה תהפוכות רבות החל מהקמתה בשנת 1632. עד שבורדך הגיע ללמד שם, האוניברסיטה הספיקה להיסגר ולהיפתח כמה פעמים, ואף לעבור בין העיר טרטו לטאלין, עקב מלחמות שבדיה-רוסיה באיזור. בשנת 1802 האוניברסיטה נפתחה מחדש, ושפת הלימוד בה היתה גרמנית. בורדך ומשפחתו עברו לטרטו, אסטוניה, שנקראה אז דורפט והיתה תחת שליטת האימפריה הרוסית.


לאחר שקיבל משרת פרופסור לפיזיולוגיה ואנטומיה, סוף סוף, בגיל 35, בורדך זכה לרווחה כלכלית ויכל להתחיל מחקר עצמאי בתחומי העניין שלו. בורדך החל לחקור את האנטומיה של המוח האנושי, את האנטומיה של המוח העוברי, ואנטומיה של בעלי חיים. בהתאם לתפיסת העולם שלו, על פי הפילוסופיה של הטבע, בורדך ניסה להבין את האדם דרך התבוננות התפתחותית. ביאר (Bear) היה סטודנט של בורדך בתחום האנטומיה של העובר. בורדך ומשפחתו לא אהבו את החיים באסטוניה, וכשהתפנתה משרה באוניברסיטת קניגסברג (Königsberg) בורדך קפץ על המציאה.


המבנה בו קאנט לימד, אוניברסיטת קניגסברג

קניגסברג, בירת פרוסיה (היום קלינינגרד, רוסיה), מפורסמת עם בעיית 7 הגשרים של קניגסברג של אוילר. אוניברסיטת קניגסברג (Albertus-Universität Königsberg) נקראה גם אוניברסיטה-אלברטינה על שם הדוכס אלברט מפרוסיה, שהקים את האוניברסיטה ב-1544. אוניברסיטת קניגסברג היא האוניברסיטה הפרוטסטנית השנייה בעולם והיתה המוסד החינוכי המועדף על האצולה הגרמנית הבלטית. עמנואל קאנט למד באוניברסיטה וגם היה הרקטור בסוף ה-18. למרות שזו לא היתה אוניברסיטת לייפציג, בורדך היגר לקניגסברג וחי שם עד יומו האחרון.


בשנת 1814 בורדך קיבל משרת פרופסור לאנטומיה באוניברסיטת קניגסברג, וגם את התואר Hofrath (תואר עבור עובדי מדינה בכירים שהיה בתוקף בין השנים 1765-1850). בורדך, עם ניסיון נרחב באנטומיה ולאחר הוצאת מספר רבי מכר, פתח וניהל את המכון האנטומי של האוניברסיטה. בורדך גייס את ביאר, שלמד אצלו באוניברסיטת טרטו. המכון האנטומי של אוניברסיטת קניגסברג נפתח באופן רשמי בנובמבר 1817, כאשר בורדך מעביר קורסים באנטומיה, פיזיולוגיה, מבוא למדע (propaedeutics) ואנטומיה של העובר, וביאר, אליו בורדך התייחס כקולגה, לימד אנטומיה של בע"ח (zootomy), אנטומיה, ופיזיולוגיה של העובר.


תוצאות המחקרים הראשונים של בורדך על המוח פורסמו ב-1818, ובורדך התחיל לעבוד על סדרת ספרים על המוח. הכרך הראשון של "על מבנה וחיי המוח" (Vom Baue und Leben des Gehirns) יצא בשנת 1819, ושני כרכים נוספים יצאו בשנים שלאחר מכן. בורדך ניסה לענות על "השאלה הגדולה של החיים, היקום וכל השאר" דרך חקר היווצרות החיים - עוברים. מנקודת המבט של בורדך, כל התופעות השונות של הטבע מגיעות מאותו מקור, ולכן התודעה היא היבט של הטבע. בורדך גם הראה שמערכת העצבים פועלת כיחידה אחת, ובחן את איזורי המוח השונים מתוך כוונה לתאר את המבנים והרשתות שלהם. כל הגילויים והתצפיות עליהם דיווח בורדך, היו תחנות בדרך להבין איך המוח עובד ומתוך כך איך הכל עובד.


קארל ביאר, מדען טבע גרמני חשוב, וחבר טוב של בורדך עד שהשניים הסתכסכו. 1792-1876

בספריו על המוח, בורדך קרא לאמיגדלה בשמה (בגלל הצורה דמויית השקד שלה) ותיאר את המכלול האמיגדלואידי. הוא גם טבע את השמות globus pallidus, cingular cortex, putamen ועוד איזורים רבים. בורדך הבחין בתוך המוח בגרעינים עם חומר אפור - מאז ועד היום השימוש גרעין nucleus מתייחס לקלאסטרים של חומר אפור. הוא היה הראשון שתיאר את האינסולה (על אף שהקרדיט ניתן לרוב לרונלדו (Ronaldo) שכתב על כך ב-1831) . כאן אפשר לראות את איור מפורט של בורדך שמתאר את המוח ממבט מדיאלי. זהו האיור הראשון שתיאר את ההיפוקמפוס (אבל לא קרא לו בשם, הקרדיט שייך לגרטיולט (Gratiolet)).


על פי בורדך המוח האיזורים המוחיים היו קשורים לפעולות קוגניטיביות:

  • המוח האמצעי (midbrain, החלק העליון בגזע המוח) - שליטה בתפקודים החייתיים: רעב, צמא, עיכול ועוד

  • סטריאטום - פעולות מוטריות ורצון

  • פורניקס, סינגולום, גופים דדיים (mammillary bodies), וחלק מההיפוקמפוס (Ammon's horn) - דמיון

  • תלמוס - מודעות

  • אונה קדמית (frontal lobe)- בורדך שם לב שאונה זו לא נמצאת אצל יונקים לכן הסיק שהיא קשורה לתפקודים איטלקטואלים. מצד שני, בולבוס ההרחה (olfactory bulb) שנמצא שם דוקא קשור לתפקודים חייתיים. לכן, בורדך התלבט באשר לאופי של האונה הקדמית.

הספר נחשב למשובח גם בגלל התיאור ההיסטורי של מדעי המוח, והוא "נקודת ציון המתעדת בנאמנות את כל העבודה הקודמת, ומוסיפה הרבה מידע חדש ומבהיר" לפי אדינגר (Edinger).


בשנת 1820, עקב בקשות לייצור מהדורה שניה של טקסט פיזיולוגי שכתב בעבר, בורדך החליט לצאת למהלך שאפתי ולכתוב ספר בעל עשר כרכים שיתאר את כל הפיזיולוגיה. כמובן, מתוך נקודת מבט של הפילוסופיה של הטבע. הספר נקרא פיזיולוגיה כמדע אמפירי (Die Physiologie als Erfahrungswissenschaft) והכרך הראשון שלו יצא בשנת 1826. המטרה של הספר היתה לחקור את תודעת האדם (הג'יסט), באמצעות המהות של כל הדברים. בורדך תיאר את הפיזיולוגיה כנקודת השיא של כל מדעי הטבע, הנקודה בו כל הידע על המציאות מתאחד. כדי לכתוב את סדרת ספרים זו, בורדך שיתף פעולה עם חוקרים רבים, ביניהם ביאר שהוזכר קודם, וגנר (Wagner), מאייר (Meyer) ואף בנו, ארנסט.


הכרך השני של "פיזיולוגיה כמדע אמפירי" תיאר את היווצרות העובר ונכתב יחד עם ביאר. בורדך, כמובן, ערך את הטקסט כדי שיתאים לתפיסת העולם של הפילוסופיה של הטבע. ביאר התנגד לעריכה ובאופן כללי רצה להיות יותר מאשר חלק מהספרים של בורדך. באותה שנה, מבלי לעדכן את בורדך, ביאר פרסם את הכרך הראשון של הספר שלו "היסטוריה התפתחותית של בעלי חיים" שנחשב לעבודה הראשונה של האמבריולוגיה המודרנית. בעקבות זאת החברות ארוכת השנים של בורדך וביאר, שהתחילה בטרטו והמשיכה בקניגסברג, נפסקה. שניהם כתבו על כך באוטוביוגרפיות שלהם אך לא חזרו לדבר אחד עם השני מעולם.


המוות של אשתו ג'ואנה, בשנת 1838, שבר את בורדך, לכן הוא הפסיק את הכתיבה של "פיזיולוגיה כמדע אמפירי" בכרך השישי ולא סיים את הפרויקט.


הסדרה בעלת שש הכרכים "פיזיולוגיה כמדע אמפירי". להשיג בחנויות הספרים המובחרות

העבודה האחרונה של בורדך, "מבט אל החיים" (Blicke ins Leben), נכתבה בין השנים 1842-1848 ומציגה אלמנטים אופייניים של הפילוסופיה של הטבע והפילוסופיה הרומנטית. בורדך האמין שמנקודת מבט מדעית ניתן לראות את כל העולם כמכלול הרמוני. הוא טען שהדת והמוסר חייבים להיות מבוססים על המדע. הכרך האחרון, שפורסם לאחר מותו בשנת 1848, היה האוטוביוגרפיה של בורדך.


בורדך מת בקניגסברג בשנת 1847, אחרי שכתב 48 ספרים בנושאי אנטומיה, נוירולוגיה, פתלוגיה, פרמקולוגיה, רפואה, פילוסופיה, אנתרופולוגיה ופסיכולוגיה. תחום המחקר העיקרי של בורדך היה נוירואנטומיה, לה הוא תרם גם במחקר וגם בסיכום ההיסטוריה. אולי בגלל הנטייה של בורדך לסקירה היסטורית של המדע, הוא פיספס את הגילויים של המדענים הצעירים ממנו, אפילו אם הם היו מקורבים לו. בשנת 1826 בורדך פגש בפריז את מז'נדי (Magendie), אחד מהפיזיולוגים החשובים באותה תקופה, שחקר את הצרבלום והסטריאטום. בורדך תיאר את הביקור כמעניין אך פחות לטעמו. גילוי תא העצב ע"י אהרנברג (Ehrenberg) בשנת 1933 לא קיבל התייחסות ע"י בורדך. באוטוביוגרפיה שלו, בורדך כתב שהוא התייחס בעניין לגילויים של פורקינייה (Purkinje) וולנטין (Valentin) אבל לא ביטא הבנה של המהפכה אותה גילויים אלה מביאים.


קארל פרידריך בורדך המבוגר. למרות תהפוכות החיים שעבר, הסטייל נשאר זהה

בורדך מונצח באמצעות מספר איזורים במערכת העצבים המרכזית הקרויים על שמו: column of Burdach ו-Burdach tract (מסלולים נוירונלים בעמוד השדרה), Burdach fissure (החריץ שמחבר בין האינסולה ל-operculum), ו-nucleus of Burdach (שלושה גרעינים בעמוד השדרה, cuneate nucleus).

מקורות:

  1. Meyer A. (1970). Karl Friedrich Burdach and his place in the history of neuroanatomy. Journal of neurology, neurosurgery, and psychiatry, 33(5), 553–561. https://doi.org/10.1136/jnnp.33.5.553

  2. Lempa, H. (2007). Beyond the gymnasium: educating the middle-class bodies in classical Germany. Lexington Books.

  3. Encyclopædia Britannica

  4. Encyclopedia.com

מרים דיסין בן אור היא סטודנטית לדוקטורט במדעי הקוגניציה והמוח באוניברסיטת בן גוריון, במעבדה לפסיכיאטריה חישובית, וממקימי Brainstorm.

מרים כותבת בעמוד שטיפת מוח וחוץ מאהבתה למילים, יש לה מקום חם בלב לים. תמצאו אותה לפעמים מסתובבת באוניברסיטה, מחלקת קאפקייקס או מאפים שהכינה.

160 views0 comments